השעה חצות ומחצה. לפני שעתיים נחתנו באוסקה אחרי טיסה ארוכה עם עצירה בסיאול והמתנה לטיסת ההמשך. מזל שבנמל התעופה הקוריאני המצויין, יש מתחם המעוצב כמו לובי של מלון,  עם  מיטות מנוחה מה שאיפשר לתפוס תנומה קלה בטרם המשכנו בדרכנו. דרך אגב, גם מי שמעוניין במקלחת להתרעננות או מסז’, ימצא שם את מבוקשו.

וכך, בחצות ומחצה הגענו ברכבת הjr לתחנת shin osaka והתמקמנו במלון מצויין סמוך לתחנה. אבל מה עושים שאחרי כל הדרך הארוכה הזו הבטן מקרקרת? יוצאים לאכול. כן, ביפן זה אינו מחזה נפרץ לאכול בשעה כזו. שהרי, עשרות עובדים מסיימים בשעה מאוחרת זו את יום עבודתם וניתן לראות אותם חנוטים בחליפותיהם השחורות ובעיניים טרוטות תרים עם חבריהם  לעבודה אחר מקום לאכול. ביפנית הם נקראים salary man. אלו עובדי החברות הצעירים שעובדים “מצאת החמה ועד צאת נשמתם”  ומשמשים מודל ומופת בחיי העבודה ביפן.וכך, אנו מהלכים ברחוב ופונים לבחור צעיר שכזה ומבקשים את עזרתו באיתור מסעדה מקומית עם אוכל טעים. הצעיר מחייך ושואל אותנו אם יש לנו בעיה עם לאכול אוכל עם שום. עם שום? כן! הוא מבטיח לנו שאם נתגבר על המכשול הקולינרי הזה צפוייה לנו חוויה טעימה של ממש. הוא מפנה אותנו בהמשך הרחוב למסעדת ראמן מקומית ומקסימה שהומה בשעה זו של הלילה במקומיים, גברים בעיקר שספונים על קערת הראמן ואוכלים ממנה בשקיקה תוך שהם משמיעים קולות רמים של שאיבת איטריות בהתלהבות, מעשה, שבמערב נחשב לבוטה וגס.. מה שנחמד במסעדות מקומיות ביפן הוא שלא משנה כמה העיר שבה אתה נמצא גדולה ומסיבית, המסעדות תמיד יהיו קטנות ואינטימיות. מספר קטן של שולחנות, לרוב דלפק ואווירה שכונתית ועליזה. בד”כ כלל גם צוות המלצרים והשפים יקבל אותך בקריאות ברוך בואך (ייראשיימסה!) המעידות על כך שהנך האדם  הרצוי ביותר ברגע זה במסעדה.

אז מה זה ראמן?

אז מה זה ראמן? ראמן זה עולם ומלואו! למעשה, זהו מרק המתבשל לאיטו בציר בשר עם פרוסות בשר, אטריות, אצות, ביצה בצל ירוק או ירקות אחרים. לכל משפחה המנהלת מסעדת ראמן יש את המתכון המשפחתי שהיא גאה בו ומעבירה אותו מדור לדור. מתקבל מרק סמיך עשיר בטעמים בשל הבישול בציר, חגיגה של ממש. מרק ראמן ליפנים הוא כמו מרק העוף ליהודים. בסרט ההוליוודי  “נערת הראמן” יש סצנה שבה מנסה בעל מסעדה שכזו להסביר לאישה אמריקאית  את משמעות בישול הראמן עבורו. ראמן, הוא אומר לה, שווה לעולם  כולו- הביצה היא השמש, האיטריות והירק הן הצמחים וההרים והציר, הדאשי הוא הים המחבר בין כל היבשות. עולם שלם בצלחת אחת. ראמן הוא מתנה הניתנת ללקוח באהבה, כך בסרט. ולי זה מזכיר את הפרסומת של ז’ק כהן “חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל”. גם בחומוס שלנו, לכאורה ארוחה פשוטה אבל קשה להכנה צריך להגיע למידת עשייה נכונה של הגרגירים, לטחון היטב.. להגיע למרקם הרצוי. אומנות.הראמן, הגיע ליפן ככל הנראה,עם פועלים מסין וצבר תאוצה בזמנו של הקיסר  מייג’י (1868) שבתקופתו נפתחו עשרות מסעדות.

המלצה למסעדת ראמן מדהימה

אז קבלו המלצה למסעדת ראמן מדהימה באוסקה. איך היה הראמן שאכלנו? אלוהי! מרק סמיך עם  ניחוח של שום כמובטח, טעמים עדינים ועוקצניים כאחד. חגיגה של ממש! בדיוק מה שהבנאדם צריך בשעה מאןחרת זו של הלילה. אוכל מנחם במיטבו. אז אם אתם מגיעים לאוסקה, ליד תחנת הרכבת, מתחת לגשר נמצאת מסעדה שכונתית קטנה בשם ninniku. にんにく בתיאבון!