האי מיאג’ימה הוא אי קסום

האי מיאג’ימה הוא אי קסום שטיול בו מאפשר לגעת בטבע בשל היערות שבו, ההר המשקיף עליו והים שמשחק בו מידי יום משחקים של שפל וגאות המעניקים לו זווית שונה ומראה אחר בכל פעם. סמלו של האי הוא שער הטוריי שנטוע במי הים שנבנה ב1875 ומתנשא לגובה 16 מ’. השער הוא  מוטיב חשוב בתרבות היפנית ומשמש בכניסה למקדשים  כשהמשמעות הינה ההפרדה בין קודש לחול והאפשרות שיש לכל אחד  מאיתנו לערוך שינוי בעצמו. השער הוא המתווך בין האני הישן והאני החדש.   בזמן הגאות הוא נחשף ומאפשר לטייל בסמוך אליו, לחוש בקרבתו אולם בשעת הגאות, כשמים סובבים אותו הוא נראה מרוחק, כאילו צומח מתוך המים. האפשרות הזו להלך בין שני המצבים של שפל וגאות מלמדת את מי שמבקר באי  יותר מכל על היכולת להשתנות. ככה הרגשנו כשביקרנו במיאג’ימה, כאילו נגענו באותה מציאות מזוויות שונות. וזה מקסים, חזק ועוצמתי. 

ההגעה למיאג’ימה

ההגעה למיאג’ימה היא באמצעות נסיעה מתחנת הירושימה לתחנת הירושימה מגוצ’י ברכבת jr.  חוצים את התחנה ומגיעים למעבורת של jr שלוקחת אותך ללא תשלום נוסף(למי שיש jr pass) לאי עצמו.(מכיוון שההגעה לאי נעשית מהירושימה מומלץ לשלב את הביקור בו כחלק בלתי נפרד וכהמשכו של ביקור בהירושימה (על ביקור בהירושימה ניתן לקרוא כאן).

באי מקדמים את פניך איילים המסתובבים חופשי ורק מוסיפים לאוירה הפסטורלית. ביקרנו באי  בשני מקדשים, מקדש איצוקושימה שנמצא ממש ליד שער הטוריי. זה מקדש שינטו (הדת העממית ביפן) שנבנה על כלונסאות עץ. כשיש גיאות המקדש עומד בתוך המים ממש.  ביום שבו היינו התקיימה במקום חתונה. הכלה והחתן מלווים בבני המשפחה יצאו מהמקדש לצילום משפחתי. מה שהיה מדהים הוא שבמשך דקות ארוכות ניסה צוות המקום להנדס את התמונה. הושיבו את האנשים, מיקמו אותם, החליפו, הזיזו. האטרקציה האמיתית היתה הצלם שעל מנת לשמור על עירנות הילדים וכדי שהתמונה תצא מושלמת הצטייד במבחר קשקשנים וצעצועים ושעשע את הילדים במגוון קולות עידוד שישמרו על עירנותם. האמת, בסוף יצאה אחלה תמונה

בסמוך למקדש נמצאת פגודת 5 הקומות היפייפיה שנראית כמו צומחת מבין העצים בצבעיה האדמדמים העזים. 

העליה להר מיסן

למגיעים למיג’יאמה אסור להחמיץ את העליה להר מיסן. יש רכבל שעולה אל  ההר ומפסגתו נשקף נוף מרהיב. ביום יפה ניתן לראות ממנו עד האי שיקוקו. כשאנחנו עלינו על ההר היה מעט מעונן אך גם בנוף כזה המראה מרהיב ומרשים.

על פסגת ההר פגשנו זוג ישראלים מקסים שלקחו אותנו למקדש דאישו אין הבודהיסטי. משום מה, בניגוד למספר המבקרים הרב במקדש איצוקושימה, לא זוכה מקדש דאישו אין לביקורים רבים, מה שהופך אותו מושך וקסום. השקט הזה שבו אתה יכול לטייל ולהתבונן מבלי שעשרות אנשים יקיפו אותך משרה במקום תחושה של הוד והדר. בדרך העולה למקדש פזורים (לפעמים בקבוצות) עשרות פסלים בודהיסטים שהיפנים טורחים להלביש אותם בכובעים וצעיפים גם במעילים לפעמים והם נראים צבעוניים ומאושרים. מומלץ ממש!

מסעדת הסבתות של מיאג’ימה

אבל איך אפשר לבקר במקום מבלי לאכול בו? גם כאן חיפשנו מקום לאכול אבל לא ברחובות הראשיים ממש. ברחוב המקביל לרחוב המרכזי של המעבורות והחנויות יש חנות קטנה (אני מצרפת תמונה) שבה שתי סבתות חמודות  מכינות את האוקונומיאקי הטוב ביפן! זו מיני מסעדה  עם כ-6 מקומות ישיבה בלבד שזכתה אצלי מיד לכינוי מסעדת הסבתות. מצאנו את עצמנו יושבים עם עוד מספר מקומיים שניהלו שיחה ערה על דא והא. הביתיות של המקום, האוכל הנפלא והיחס כבשו אותנו מיד.. הרחוב בו נמצאות מוביל לעליה להר מיסן דרך מנהרת כביש קטנה. המקום נקרא okonomiyaki kishibe (לכתובת המלאה פיתחו את הקישור) . מי שימצא את הסבתות זכה!

דרך אגב אוקונומיאקי זה מעין פנקייק שעליו שכבות של כרוב או ירקות אחרים בשר או דגים, חביתה ואטריות.הסבתא מכינה את האוקונומיאקי במקצועיות רבה כמו אישה שידיה הכינו עשרות רבות מאלו.חזרנו לשער הטוריי שכוסה במי הגיאות ונראה כבוקע מחדש מתוך המים. האי מיאג’ימה נראה עכשיו שונה וגם אנחנו עברנו שינוי. הלא כן?