לגעת בזכרון בהירושימה

מי שמגיע להירושימה, יודע כבר מהשניה הראשונה שהגיע כדי לגעת בזיכרון. הסיור בעיר נע בין כאב אישי לכאב אוניברסלי ומעלה את השאלה האם באמת ניתן לנוע בין שני אלו. האם יש כאב שהוא מעבר להגדרה של עם או לאום. האם יש כאב אנושי שהוא מעבר לגבולות כאלו או אחרים?

ב-6 לאוגוסט 1945, הטילה ארה”ב  את פצצת האטום  על הירושימה ומספר ימים אח”כ הוטלה פצצה נוספת על נגאסאקי. בשעה 08:15 בבוקר התפוצצה הפצצה מעל מרכז העיר של הירושימה,  כשהיא מסיימת באיבחה אחת חייהם של עשרות אלפי אנשים ופוגעת באופן קשה ביותר באחרים שמתו מהשפעות הפצצה – (חום, הדף וקרינה)  בשנים שלאחר מכן. מספרם של הנספים בהפצצה עומד על כ 200,000 איש. עיר שלמה על בתיה, שכונותיה, אנשיה וילדיה נמחקו ברגע אחד. הביקור בהירושימה מתרכז ברובו במתחם אחד שכולל מבנה יחיד ששרד את ההפצצה , בסמוך אליו נמצא פארק השלום ומוזיאון השלום.

הגעה לפארק השלום בהירושימה

ההגעה לפארק השלום בהירושימה נעשית בעזרת שירות שמפעילה העיר.  שירות מצויין של 3 קווי אוטובוס שנקראים Hiroshima sightseeing loop bus, שמביאים ישירות לאתרים המרכזיים בעיר בסיבוב מעגלי .ההבדל ביניהם הוא במסלול הנסיעה, למי שמצוייד בכרטיס jr pass השרות ניתן ללא עלות.

ביום הביקור בעיר ירד גשם, טיפות קטנות זרזפו באופן בלתי פוסק מהשמים, מה שהוסיף והעצים את התחושות.

כיפת הפצצה האטומית

שרידי מבנה ששימש בעבר כאולם כנסים מפואר, עם תכנון ארופאי, תמונותיו מהימים שלפני ההפצצה מגלים מבנה מהודר, חלקו מעוגל  עם כיפה מרהיבה למראשותיו. המבנה עומד הרוס,  מכיפת הפצצה האטומית נותרו שרידי ברזל מעוגלים.  סביב הבניין הריסותיו והוא זועק בדממה את  כאבו. בכלל, היפנים לא מכבירים במילים באתרים השונים הקשורים לזיכרון. הם מותירים עדויות וסמלים אילמים ונותנים לדממה להגיד את שלה. משם בהליכה קצרה מגיעים לפארק השלום שבו נמצאים מספר מוניומנטים.

בצד הצפוני של הפארק נמצא פעמון השלום שהמבקרים יכולים לצלצל בו ולהביע הזדהות ואנדרטת השלום של הילדים, שבה מוצב פסל של ילדה ומעליה עף עגור. הפסל מספר סיפור של ילדה אחת שהיתה קורבן לפצצה, שהאמינה כי אם תיצור 1000 עגורים מקיפולי נייר תחלים.  העגור ביפן מסמל אושר ואריכות ימים, אך היא מתה מפצעיה. מסביב לאנדרטה יש יצירות רבות של ילדי בית ספר שעשויות אף הן מעגורי נייר כאות הזדהות.

להבת השלום-היא פסל שבו אש תמיד לזכר הנספים.   היפנים מאמינים כי זו תכובה רק כשיוסר האיום הגרעיני מעל עולמנו. למעשה, אנדרטאות הזיכרון אינן רק למטרה של חידוד הזיכרון האוניברסלי אלא גם אמצעי להעברת מסר התומך בשלום ופירוק העולם מגרעין.

בהמשך, נמצא הסנוטף-פסל עם שמות הקורבנות וכתובת המבטיחה לנספים כי “לעולם  לא נחזור על הטעות”.

אם מסתכלים דרך פסל הסנוטף, ניתן לראות את להבת השלום ודרכה את כיפת הפצצה האטומית במעין קו רציף העובר בין העבר ההיסטורי ובין הזיכרון העתידי.

מוזיאון השלום, מציג את החיים בעיר לפני הטלת הפצצה ואת  הסיפור ההיסטורי של הטלת הפצצה, השיקולים האמריקאים והתוצאות. יש שם מוצגים מ”היום שאחרי הפצצה”. זה לא מוזיאון גדול מימדים אבל עדיין בזכות אמצעים שונים, סרטים, תמונות וחפצים הם מצליחים להעביר את המשמעות של הנזק של פצצה גרעינית לאנושות כולה. מה שמשך את עיני היה תלת אופן של ילד קטן  ששיחק בחוץ בזמן ההפצצה.  הילד כמובן, לא שרד ותלת האופן נותר יתום. מוצג  שם גם שעון יד שעצר בדיוק בשעה 0815 השעה בה הוטלה הפצצה.

בסמוך למוזיאון יש אתר זיכרון נוסף ובו מיצג שמציג סרטים קצרים המבוססים על 4 סיפורים אישיים. הסרטים עשויים בטכניקה מיוחדת שמשלבת אנימציות, קולות שחקנים שמספרים את הסיפור האישי באופן מעורר הזדהות עם הבזקי צילומים של המקום. המבקר יושב מול המסך ולרגעים נדמה לו כי חווה בעצמו את אשר אירע.

מי שרוצה להפיג מעט את התחושות לאחר הביקור במקום יכול להכנס לרחוב הונדורי המקורה הנמתח ממש בסמוך למתחם(יש לעבור את הגשר מהפארק ולהגיע) המהווה מרכז קניות ולהיפגש שוב עם החיים כמו שאנחנו מייחלים שיהיו. המולת רוכלים עם מרכולתם, אנשים שעוברים בינות לחנויות, שאון רחוב, מסעדות קטנות. הירושימה של החיים. בהירושימה ניתן לבקר גם בגן הנקרא שוקיי-אן ובמצודת הירושימה בהם לא ביקרנו.

הירושימה כבר ממזמן לא רק עיר יפנית שעברה את טראומת האטום. היא עיר עם מסר אוניברסלי של שלום  לכל בני האנוש גם יחד.

עוד על הפעמון בפארק השלום בהירושימה ומשמעותם של פעמונים בחיינו ובעולם בכלל תוכלו לקרוא  בבלוג המצוין של בנצי גורן.

לאן ממשיכים מהירושימה?

אפשר, רצוי ואף מומלץ להגיע מהירושימה לאי מיאג’ימה 

 ניתן לשלב גם ביקור בעיר החלומית  קוראשיקי שמרכזה ההיסטורי רצוף תעלות מים וממוקמת כשעה נסיעה ברכבת מהירושימה. ממש רומנטיקה במיטבה. מומלץ !