ביקור ביפן לא יכול להיות שלם ללא ביקור בגן יפני

ביקור ביפן לא יכול להיות שלם ללא ביקור בגן יפני וכאלו יש למכביר בערים שונות ובמקומות שונים. ככלל, אפילו הצצה קטנה לאחד מהבתים היפנים,המצויים בכל אחת מהשכונות על “אם הדרך” , יכולה לחשוף גן מרהיב ביופיו.

בין הגנים היפים ביפן  ניתן למנות למשל את גן koishikawa korakuen בטוקיו שמשמעות שמו היא “גן התענוג האחרון” עם הגשר האדום והבוהק המפורסם שלו שבוהק על רקע העצים בירוק, גן מקסים נוסף הוא הגן של מקדש tenryo-ji באראשיאמה הנמצאת בסביבות קיוטו. גן המקדש, עם בריכה במרכזו משלב בצורה מעוררת התפעלות את הטבע שמסביב (הרים,עצים) כתפאורה לגן עד שלא ניתן להבחין היכן מתחיל מעשה ידי האדם והיכן מעשה ידי הטבע. גנים מקסימים נוספים תוכלו למצוא בקאנאזאווה גן kenroku-en שנחשב לאחד היפים ביפן וגן מצודת קאנאזאווה gyokusen inmaru שאותו אני אוהבת במיוחד.

אז כדי להתמצא ולהבין את הגן היפני אני מצרפת ארבעה מאפיינים שחוזרים על עצמם בכל גן ויש להם משמעויות של מסורות ותפיסות פילוסופיות שהגיעו מסין ותפסו להן אחיזה ואף השתכללו ביפן, שיעשו את הסיור שלכם בגן למובן ונהיר יותר. כך תוכלו להגיע ב”מדרגות גן העדן” ולהיכנס לנבכי הגן ממש.

הליכה בדרך החיים

ההליכה בגן משולה ל”הליכה בדרך החיים” וכמו שבכל צעד ושעל בחיינו הדרך משתנה, מתהווה, לפעמים קצת מתפתלת ומעוקמת כך גם ההליכה בגן.ההליכה בדרך כפילוסופית חיים מוגדרת במשנתו של הפילוסוף הסיני “לאו דזה”,הדרך היא המטרה. האדם מאמן את עצמו במהלך הדרך, הוא יוצר אותה והוא ההולך בה. שימו לב לאבני הדרך, הן אינן בגודל אחיד,חלקן גדולות, חלקן קטנות  ויש בכך כדי לסמל את החיים שאינם אחידים ואינם שווים, לעיתים אנו במעלה הדרך ולעיתים במורד…מה שמחייב אותנו כמי שהולך בדרך להתבונן בצעדים שלנו, לחשוב עליהם, לא תמיד להיות בטוחים , לא להסיר מבטינו מהדרך (שלא ניפול חלילה וחס),כל צעד שלנו בונה את הדרך. הנוף בגן והצמחיה בו אף היא משתנה ונראית אחרת מפינות ומנקודות מבט שונות בגן. כך גם לאורך עונות השנה  משתנה הגן, משתנים גווניו, צבעיו ופריחתו. כמו חיינו, לעיתים נצבעים בצבעים עזים ושמחים , לעיתים מוצלים וקודרים.

ריקות

בתוך הגן שומרים על מרחבים ולמה? אוהו! זה כבר קשור למושג פילוסופי ענק שנקרא ריקות. למה צריך לשמור על ריקות בגן? זה נראה קצת מוזר הרי גן צריך להיות מלא לא?מלא בצמחים,עצים ופרחים לא? אז זהו שלא. רק בתוך המרחב הריק, מאמינים היפנים יש אפשרות לאדם להשתנות, להתהוות. תחשבו רגע, איך אפשר לראות את העץ הבודד בתוך יער מלא עצים? רק אם יש רווח יש הזדמנות לאותו עץ בודד,לאדם לצמוח ולגדול ,להיות משמעותי.זה מזכיר לי, שפעם במסגרת “יום אסיה” שאירגן בי”ס התיכון בו למדתי ,ארגנו לנו סדנת שזירת פרחים. המנחה ביקשה מאיתנו לערוך סידור פרחים עפ”י הבנתנו. מיד, כל הנוכחים התנפלו על הפרחים שהיו על השולחן בבחינת “כל המרבה הרי זה משובח ” המנחה הסבירה, כי סידור פרחים יכול להיות גם סידור שיכלול פרח אחד-מה שעשה להרבה ילדים (כולל לי) מהפיכה בדרך החשיבה…

שערים וגשרים

בגן נמצא מבנים רבים כמו שערים וגשרים המסמלים את המעברים וההחלטות שאנו מקבלים בחיינו. השער, מסמל את התווך שבין עולמות שונים (למשל, שער ה”טוריי” ,המוצב בכניסה למקדשים, מסמל עפ”י דת השינטו  את המעבר בין קודש וחול), את התווך בין הקטבים, את “סף” הדלת שחצייה שלו לכיוון זה או אחר תבנה בעתיד את חיינו. כמו השער, כך גם הגשר שמעביר אותנו מצד אחד של חיינו למשנהו.

אחדות הניגודים

השלמות נגזרת מהתייחסות לניגודים yin /yang – במזרח יש דגש על אחדות הניגודים. זה מה שיוצר ומהווה את השלמות. אין התייחסות רק לצד אחד של המשוואה או כמו שאומרים אצלנו “לצד של הכוס המלאה”, אלא גם לצידה הריק. הניגודים, הם המאפשרים לנו להבחין בקיומם של זה והאחר והם המייצרים את הפעולה. שהרי איך נבין מהו “יום” ללא “לילה” ? גם בגן נמצא ניגודים . מים מול סלעים, מקומות מוצלים אל מול מקומות מוארים, מעשי ידי אדם אל מול מעשי ידי הטבע. הגן עצמו מוקף חומה המבדילה אותו ומנגידה אותו למרחב החיצוני לו.

ההליכה בגן היא הליכה בשבילי חיינו

ההליכה בגן היא למעשה הליכה “בזעיר אנפין” בשבילי חיינו, על המורכבות שבהם, העקמומיות שבהם, חוסר הידיעה, היופי , ההוד, הפשטות והתווך שבין העולמות והניגודים המעצבים את חיינו.

ואחרי כל אלו, אחרי שתשוטטו בגן היפני ותתהו גם קצת לגבי חייכם ואיך הגעתם עד הלום תבינו אולי, כי לא ממש גורשנו מ”גן העדן”. הוא ממש כאן,ליד.