חייבים דיאטה
אין מה לעשות…כך בישר לי המשקל בבוקרו של יום. בשל שעת הבוקר המוקדמת חשבתי שאולי איני רואה טוב ובחנתי שוב ושוב את המחוג של המשקל,אך זה ממאן לרדת…חייבים לעשות דיאטה. עוד מעט מגיע האביב ובהתחשב בזה שכל מי שסובב אותי עסוק בהליכות, ריצות, קפיצות ומה לא…כנראה שגם אני אצטרך להתחיל…ירידה במשקל זה עניין של ספורט אבל גם תזונה נכונה. כרגיל בעניינים של גוף וגם נפש יש ליפנים הרבה מה להגיד.
התזונה היפנית היא ייחודית
התזונה היפנית, כמו דברים רבים של היפנים היא ייחודית ומעוררת סקרנות. הבסיס של האוכל יהיה אורז או אטריות או שילוב בין השניים. למעשה המילה היפנית לאורז מבושל(gohan) משמעה גם “ארוחה” מה שמעיד על החשיבות העצומה של האורז במטבח היפני.לאורז ולאטריות יתלוו מנות של דגים, בשר וירקות שנקראים אוקזו (okazu), שהם בעצם נותני הטעם במנה ומה שיוסיף לה נופך יהיו ציר הדאשי המשמש כבסיס למרקים ורטבים(מופק ממיצוי אצות ושבבי דג) ,מיסו (מיוצר מהתססת אורז,פולי סויה או דגנים אחרים ושמרים) ורוטב סויה. את הארוחה “מורידים” בליווי תה ירוק או סאקה שהוא יין אורז וקיים במגוון צורות, מפשוט ועד למשובח ולכן שתייתו אופיינית לכולם ללא הבדל מעמדי.
אטריות רבותי, אטריות
בין האטריות הנמכרות ביפן, תוכלו להבחין בסובה, שהן אטריות כוסמת דקות ואודון שהן אטריות חיטה עבות שנצרכות עם או בלי מרק ועם מגוון תוספות, אלו הן אטריות יפניות. לצידן, יש איטריות שמוצאן מסין כמו במאכל הלאומי המפורסם “ראמן”בו הן מככבות. ד”ר מיכאל אשכנזי, שחקר את התזונה היפנית כתב שהחנויות ביפן לא יגישו אטריות יפניות לצד סיניות אלא רק סוג אחד. הן יזוהו עפ”י צבע וילון הכניסה לחנות . לאטריות יפניות וילון כחול או לבן.לאטריות סיניות וילון לבן בכיתוב אדום. אז שימו לב! דרך אגב, ב1958 הומצאו אטריות ראמן יבשות להכנה מהירה שכל שנדרש הוא הוספת מים רותחים. בעיני היפנים זו המצאת המאה. זו ולא אחרת.
עקרון השון (shun)
ביפן שמים דגש על עקרון חשוב שנקרא שון (shun) והוא אכילת מזון בהתאם לעונה בה הוא גדל ובעונה בה הוא הכי טרי וטוב. האוכל, נתפס מעבר לעניין חומרי של אנרגיה פיזית לגוף. האוכל מסמל את ראיית העולם באופן שלם והרמוני כשגם בתחום זה, שלכאורה הוא חומרי לחלוטין נכנסת היצירה. תרבות הגשת האוכל היא לא פחות חשובה, יש דגש על כלי ההגשה עליהם יונחו המנות כמו גם הקישוטים המדהימים של האוכל שמגיעים לרוב מהטבע ומייצגים את עונת השנה אפשר לומר כי, מי שלא ראה יופייה של ארוחה יפנית, לא יידע יופי מהו.
תרבות של “איך” ולא של “מה”
אם תפתחו ספר בישול יפני תופתעו לגלות, כי הוא מסודר לפי שיטת ההכנה שלו שכוללת מזון נא, אידוי, טיגון, צלייה ובישול. זאת, בניגוד לספרי בישול מערביים שנחלקים לפי האוכל שאותו מבשלים אם זה בשר, דגים, ירקות, מתוקים. כמובן שיש לזה הסבר. יפן היא תרבות של “איך” ולא של “מה”. מכיוון שבכל דבר שהם עושים, מה שחשוב הוא ה”דרך” בה הולכים, יהיה דגש על ה”איך” שיסמל את האופן בו אנו מגשימים עצמנו בחיי היומיום.
אם כבר ב”איך” עסקינן, יש שורה של נימוסי שולחן, שכל יפני שולט בהם על בוריים והאמת אחרי שקראתי לא מעט הליכות בענייני נימוסי השולחן היפנים זה קצת מוריד את התיאבון. יש מאלה כל כך הרבה כמו מילות ברכה בתחילת ובסיום הארוחה, ניקוי ידיים לפני הארוחה במטלית חמה. את צלוחית האורז מרימים ביד שמאל ואוכלים בעזרת מקלות אכילה ביד ימין, צלוחית מרק ניתן להרים עד הפה אך לא צלוחית של אורז, את האטריות גורפים תוך השמעת קולות שאיפה רמים (מה שבמערב נחשב להתנהגות שאינה הולמת), אין להשאיר את מקלות האכילה כשהם נעוצים בצלחת האורז מה שמזכיר ליפנים, מנחה המוגשת בטקסי לוויה. ועוד כהנה וכהנה, רבבות חוקים ונהלים.
אוכל טרי ודל קלוריות
שנים אחדות לאחר שנפתחו שערי יפן אל העולם המערבי, בתקופת שלטונו של הקיסר מייג’י (1868), נפגשו היפנים עם התזונה המערבית שכללה חלב ובשר , שעד אז לא נאכלו על ידם. היפנים, שראו את בני המערב הגבוהים, הביעו רצון להיראות כמותם והחליטו לצרוך בשר וחלב. צו בנושא זה פורסם ב1873 על ידי הקיסר שהיה הראשון למלא אחריו. ואכן, מחקרים מעידים כי בעקבות הכנסת מזון מערבי לתפריט שלהם חלה עלייה בנתוני הגובה של היפנים והדור הצעיר חסון וגבוה יותר אולם, האוכל המערבי הביא עימו את הצרות שאנו מכירים של השמנה ועליה במחלות מטבוליות. עדיין, היפנים בשל התזונה המסורתית הקלאסית ידועים בתוחלת החיים הארוכה שלהם. תוחלת החיים הממוצעת לגברים 80.5 שנים ולנשים(מקום ראשון בעולם) 86.8 שנים. את תוחלת החיים הגבוהה מיחסים לאוכל הטרי ודל הקלוריות ולעובדה שמכיל סגולות מיוחדות כמו אצות העשירות בויטמינים,מפחיתות כולסטרול, שומרות על העור ויש האומרים גם משפרות סקס (לא ניסיתי…), דגים (על אומגה 3 שמעתם?), מיסו עליו אומרים שהוא בעל השפעה אנטי סרטנית כמו גם התה הירוק שבנוסף להיותו אנטי סרטני גם מגן מפני אלדצהיימר ומפני מחלות לב וכלי דם. אל תגידו שלא אמרתי…
“בטן מלאה ב80%”
ומה הכי חשוב?
ליפנים יש אימרה “בטן מלאה ב80%” (hara hachi bu), שמשמעה שצריך לאכול ולא עד שמרגישים קולות נפץ מהבטן שמתחחננת “די בחייאת תפסיקו!”, אלא למלא אותה רק בשמונים אחוז. זאת אומרת חברים, תשאירו קצת מקום, לנשום. האמת, שאחרי כל זה, כל מה שמתחשק לי לעשות זה לאכול ארוחה הגונה.
והדיאטה? ממחר.
אני מצרפת המלצות על מסעדות שוות ביקור ואכילה בהן הייתי ביפן. תהנו.
התמונות לקוחות מאתרי המסעדות והמלונות בהם סעדתי.
מסעדת אטריות סובה קטנה ונהדרת בקאנאזווה
מעניין מאוד וגם מעורר תיאבון 🙂
כל עניין התזונה היפנית מרתק.
תודה על המשוב. שמחתי שהפוסט עורר את סקרנותך
אורית, זה פוסט מרתק. עשית לי הרבה סדר בידיעות הלא מלוטשות שלי. אהבתי את האבחנה בין יפן למערב דרך הפרספקטיסה של “איך ולא מה”, ומסכימה חלוטין עם המשפט האומר כי מי שלא ראה יופייה של ארוחה יפנית, לא יידע יופי מהו.
זיוה, תודה על המשוב המצויין. יש משהו באוכל שמושך תמיד את סקרנותי
תודה לך על פוסט מעניין ומעורר געגועים ליפן. הפוסט הראשון שלך שקראתי הוא “אין שלם יותר מלב שבור”, לאחריו את פוסט זה על התזונה היפנית, ומשם אני לא מצליחה להפסיק לקרוא עוד ועוד. חייבת לעצור כרגע מפאת חוסר זמן אך אחזור בקרוב להמשיך ולקרוא את כל הפוסטים, אחד אחרי השני! תודה!
וואו ריגשת אותי. שמחה לחלוק את האהבה שלי ליפן עם אנשים שמתעניינים בתחום. תודה על התגובה המרגשת! מזמינה אותך להמשיך ולקרוא ומקווה לכתוב עוד בהמשך. בהזדמנות זו שנה טובה!