האקונה הוא איזור מעיינות חמים

האקונה הוא איזור מעיינות חמים נטוע בנוף מיוער וטבעי. קריסת הר געש, לפני אלפי שנים היא זו שהביאה למספר רב כל כך של מעיינות חמים המפכים בו, מה שהעניק לו מוניטין ומשך שלל מבקרים לאורך מאות בשנים. עד כאן תיאור מדויק של האזור היפה הזה. אבל סביב האקונה והביקור בה התפתח לא אחת ויכוח בין מטיילים. יש האוהבים את האזור מאוד ומתרשמים ממה שיש לו להציע ויש הטוענים שה”מסלול המעגלי” שהוא מציע למבקר בו ושעליו אפרט בהמשך, רווי תיירים ואינו מאפשר להטביע את החותם האישי, הפרטי שמאפשר לכל מטייל להתחבר עם הדברים הייחודיים אותם הוא אוהב. אז האקונה כן, או האקונה לא?

אני התחלתי את היום בסיור בהאקונה, ממש כמו כולם, כשאני הולכת בתוך אותו מסלול מובנה ומתוייר אך בהמשך גיליתי מסלול הליכה של 3 קילומטרים, שהוא חלק מ”דרך הטוקאידו” – דרך עתיקה שנפרסה בין טוקיו וקיוטו. החיבור בין המסלול המעגלי ובין הדרך הישנה שינה כל מה שידעתי על האקונה (ואולי גם את מה שידוע לכם עליה) והפך את הטיול בה לחוויה מעצימה.

האקונה? בעיני היא כמו עוגת שכבות

אז איך אפשר לתאר את האקונה? בעיני היא כמו עוגת שכבות. אם תאכלו רק את הציפוי או רק את השכבה התחתונה לא תוכלו לקבל את כל שכבות הטעם ולהנות מהעוגה כולה ולכן את האקונה יש לחוות שכבה אחר שכבה. בכל אחת מהשכבות מסתתר טעם שונה והחיבור של הטעמים יוצר חוויה מדהימה. בפוסט שכתבתי אני מקווה לחשוף בפניכם את השכבות של האקונה, כמו גם מידע לגבי ההגעה לאיזור (אותו ניתן למצוא בסוף הפוסט).

השכבה הראשונה היא חווית האונסנים

השכבה הראשונה בעוגה שבשבילה שווה ומאוד מומלץ להגיע לאזור היא חווית האונסנים. האקונה מוצפת בריוקאנים שהם בתי מלון מסורתיים יפניים המציעים חוויה אחרת, רגועה, נעימה ומפנקת. ריוקאן כזה הוא ריוקאן MUSASHINO BEKKAN המומלץ בו התארחנו שיש בו אוירה מסורתית, עיצוב מרשים ויחס מפנק. הוא ממוקם בסמוך לעיירה MIANOSHITA אליה מגיעים ברכבת או אוטובוס מהעיר המרכזית באזור שנקראת HAKONE YUMOTO. עם ההגעה ל-MIANOSHITA, דאגו מהמלון לאסוף אותנו ולהסיע אותנו לריוקאן. בתוך החוויה של לינה בחדר יפני, על רצפת טאטאמי (הלילות שבהם ישנתי הכי טוב בטיול ביפן) עם ארוחה מסורתית שהיא חוויה בפני עצמה של שלל צבעים וטעמים נמצאת גם החוויה של רחצה באונסן. האונסן הוא בריכת טבילה עם מי מעיין חמים. לפני הטבילה באונסן (בדומה למקווה אצלנו) יש להתרחץ היטב ורק אז להכנס אל המים החמים. אין ואני חוזרת אין כייף גדול יותר מלהתחיל את היום בטבילה באונסן. יש בזה משהו נעים וממלא אנרגיות וגם אין, אין, אין דבר הדומה לטבילה באונסן בערב כשחוזרים מיום מלא חוויות ובעיקר הליכה. אנחנו חווינו טבילה באונסן זוגי הממוקם בתוך היער. דמיינו חושך, רשרוש של עצי מייפל מסביבכם, ציוץ  ציפורים ואז בתוך מבנה מעץ חצי פתוח שמאפשר להיות בתוך הטבע, אבל גם מוצנעים מהסביבה, מבעבעים ומפכים להם מימיו של האונסן ושוטפים מעליכם את קורות היום. חוויה כבר אמרתי?

 

שכבה נוספת היא ה”מסלול המעגלי”

שכבה נוספת בעוגה היא מה שנקרא ה”מסלול המעגלי”, מדובר במסלול הכולל נסיעה מ-HAKONE YUMOTO ברכבת עד לתחנת GORA, משם מעפילים בפוניקולור עד SOUZAN וברכבל ל- OWAKUDANI “עמק הרתיחה הגדולה”. זהו איזור טבע שבו ניתן לראות פליטת גזי גופרית מהאדמה. מדובר בצורת נוף מעניינת של אזור קרח מצמחייה, בצבעי אדמה וגופרית. צבעים של חום, שחור וירוק המעניקים לו אופי מיוחד. בעבר, היו מסלולי הליכה בצמוד לנביעות הגופרית אך אלו סגורים מזה שנתיים לקהל הרחב מטעמי בטיחות. ניתן להתרשם מהנוף המיוחד ממספר נקודות תצפית ומרכז מבקרים תיירותי שבו מוכרים ביצים קשות שבושלו באדי הגופרית מה שגורם לקליפתן להשחיר. המשך הנסיעה במסלול היא ברכבל לאגם ASHI ומשם שיט באגם במעין “ספינת פיראטים” גדולה כחצי שעה עד ל-HAKONE-MACHI וחזרה באמצעות אוטובוס לעיר המרכזית HAKONE YUMOTO. במסלול ניתן לשלב ביקור ב”מוזיאון הפתוח” של האקונה שיש בו פסלים מודרנים הפזורים במרחב פתוח. על מנת להגיע למוזיאון יש לנסוע ברכבת ולרדת בתחנת בCHOKOKU NO MORI ( התחנה נמצאת בדרך שבין HAKONE YUMOTO ל -GORA.) עלות הכניסה למוזיאון למחזיקי הפאס 1400 יין. (אני, שפחות מתעניינת במוזיאונים ויתרתי על הביקור בו. אך העניין תלוי כמובן בהעדפה אישית.

 

אין ספק, כי המסלול המעגלי מציע נופים יפים של “עמק הרתיחה” והאגם הכחול בעיקר בימים בהירים שאז ניתן גם לראות את הר פוג’י במלוא הדרו, מנקודות התצפית השונות הפזורות לאורכו.  זו גם הסיבה המרכזית שהרבה מבקרים בוחרים לעשות אותו. אבל באותו יום משהו הרגיש לי קצת חסר… אולי היתה זו העובדה שלא ממש ניתן לסייר ב”עמק הרתיחה” אלא רק להתרשם קצרות, אולי היה זה היום המעונן והערפילי שהסתיר לנו את הר פוג’י ואולי ההכרח לנוע כמו “עדר ממושמע של כבשים” לעבר ספינת תיירים ול”התיישר” עם קבוצת אנשים גדולה שנעה על אותו הציר.

עדיין, עבורנו היה זה רק חלק מיום עמוס חוויות שקיבלו גוון אישי יותר, ייחודי יותר בחלוף השעות.  מ-HAKONE MACHI לא חזרנו לעיר המרכזית אלא המשכנו ברגל כרבע שעה לעבר MOTO-HAKONE הממוקמת לשפת האגם. הדרך לשם אורכת כחצי שעה בהליכה נינוחה ועוברת דרך שדרת עצים מרשימים כשהאגם מציץ אליכם מדי פעם. בדרך, ניתן להבחין גם בשער  SEKI SHO ששימש נקודת ביקורת למעבר אנשים בדרך הטוקאידו שבן קיוטו לטוקיו.

 כשנכנסנו בשערי העיירה HAKONE MOTO  הבחנו בשלט שכיוון אותנו לבית קפה מדהים ומומלץ בשם BAKERY&TABLE.

מישהו במקום הנפלא הזה לקח את ההגדרה של בית קפה ומתח אותה עד לקצה. קודם כל המיקום- יש תצפית מבית הקפה על האגם ומשהו בכחול כחול הזה מרחיב את הנשמה, תוסיפו לזה מאפים אלוהיים המשלבים לחמים טעימים ופריכים עם כל מיני מילויים מעניינים כמו לחמניה במילוי וואסבי, לחמניה במילוי גבינה ותפוז (כן! כן!). לכו לשם. לא תתחרטו.

אחרי שהבטן התמלאה לה מעט, השארנו עוד קצת מקום למה שיגיע מיד ועלינו על אוטובוס (שתחנתו נמצאת בסמוך) כשהיעד הוא AMAZAKE-CHAYA. זהו בית תה שנמצא בין עצי יער ויש בו אוירה קסומה, ממתקים יפניים מהטובים שאכלתי וכמובן…תה. יש שם אוירה עליזה של אנשים שבאים להשיב את נפשם ורוחם.

מעודדים יצאנו לחצר הקטנה הסמוכה לבית התה ושם, ממש במקרה, נגלתה אלינו השכבה השלישית של העוגה המשובחת שנקראת האקונה. מתוך החצר ניבט שלט שהצביע על דרך בת שלושה קילומטרים מבית התה ועד הכפר HATAJUKU, המפורסם בזכות טכניקת שיבוצי העץ שמציע (על כך אפרט בהמשך). יש אנשים  שלוקחים אוטובוס לכפר מבית התה ממש. אבל אנחנו לא רצינו לפספס את ההליכה במסלול ולא טעינו. זאת היתה דרך קסומה, שאפשרה את אותו מרחב אישי, את היכולת לקחת נשימה עמוקה ו”להפוך לאחד” עם הדרך, עם הטבע.

דרך הטוקאידו היא המילוי שבעוגה

שרידי דרך הטוקאידו בה הלכנו, אותה שכבה שלישית, היתה ללא ספק המילוי שבעוגה, אותו קרם ענוג שמחבר בין חלקיה והופך אותה ליצירה קולינרית מושלמת. בנייתה של דרך הטוקאידו הסתיימה ב-1680. לאחר רעידות אדמה שונות שארעו במהלך השנים, שרדו חלקים מהדרך המרוצפים באבנים שחורות וכבדות ומתמזגים בתוך היערות. ההולך בדרך חש כי הוא צועד בהווה אך חש גם בעדות לעבר מפואר, בו התנהלו הההולכים בדרך זו במסעם מקיוטו לטוקיו. יש משהו מרגש באופן שבו אתה צועד בעקבותיהם של מאות ואלפי אנשים שעשו את אותה הדרך לפניך.

נראה לי, כי זו המשמעות של צליינות, של “עלייה לרגל” כפי שהיא מכונה אצלנו. זו לא המטרה שאליה שואפים להגיע, זו לא נקודת הקצה בסוף המסלול, כמו ההליכה עצמה שגורמת לך להשיל מעליך דאגות וקשיים ולהתמסר לאותו קצב מוכר, לאותו מקצב המשותף לכל ההולכים בדרך. הדרך אינה קשה. חלק מהדרך עובר בתוך היער, בינות לעצים סבוכים יותר או פחות וחלקו בהליכה בכביש.

צריך פשוט להקשיב לקולות של היער, לקולות האנשים שתפגשו בדרך, לקולות המודרנים יותר של המכוניות על הכביש ולקולות הפנימיים העולים בכם. להקשיב וללכת. למרות שהמסלול לא קשה אני מצרפת המלצה ואזהרה (בכל זאת יש בי צד פולני). הדרך מרוצפת באבנים שלעיתים מושפעות מהלחות שיש ביער ולכן יש להצטייד בנעלי הליכה טובות (רמז- לא נעלי פלדיום, שהביאו אותי להשתטח פעם אחת על ישבני ולא בשל העובדה שהגעתי למקום קדוש).

הכפר HATAJUKU

בסופה של הדרך המתין לנו הכפר HATAJUKU המנומנם, שמפורסם באזור בזכות שיבוצי עץ בסגנון יוסג’י- זאיקו. בתוך הכפר תמצאו חנויות שונות המוכרות כלים משובצים ברצועות שונות של עצים. הכלי נראה כאילו הוא מרוצף (ממש כמו דרך הטוקאידו) בגוונים שונים של עץ, גוונים בהירים יותר ופחות, כהים יותר ופחות.

 למרות שכל גזרי העץ המרכיבים את הכלים הם בצבעים חומים נוצרת מעין קשת שלמה של צבעים. מכיוון שהחנויות נסגרות לקראת 16:30 תכננו את המסלול כך שתגיעו בזמן. יצאתי מאחת החנויות של הכפר כשבידי מזכרת, משטחי עץ משובצים להנחה מתחת לכוס חמה ומהבילה של קפה/ תה. שבנו מהכפר בחזרה לריוקאן ולטבילה במימי האונסן החמים והמרגיעים.

“אם אין לחם תאכלו עוגות” אמרה מארי אנטואנט וצדקה. את האקונה יש לחוות כמו טעימה מעוגת שכבות הנחשפת בפנינו שכבה אחר שכבה במלוא הדרה. חווית הלינה בריוקן מסורתי הטבילה באונסן, המסלול המעגלי עם נופיו ודרך הטוקאידו כל אלו מתאחדים לחוויה מענגת. והרי גם ילדי הגן יודעים כי”אין חגיגה בלי בלי עוגה” אז “איפה העוגה?”- ממש כאן בהאקונה.

אז איך מגיעים?

מבחינה תחבורתית ה”שער” להאקונה היא תחנת ODAWARA שאליה מחוברת רשת הרכבות המהירה וממנה מתחילה הנסיעה לאזור האקונה ולעיר המרכזית HAKONE YUMOTO. תחנת ODAWARA קרובה באופן יחסי לטוקיו וניתן להגיע אליה ברכבות מהירות במסגרת זמנים שבין 30- 90 דקות (תלוי בסוג הרכבת). מ-ODAWARA ל- HAKONE תארך הנסיעה כעשרים דקות נוספות. הסמיכות היחסית לטוקיו, מביאה לכך שחלק מהמטיילים מגיעים להאקונה במסגרת טיול יום וחוזרים לטוקיו. אבל אחרים (ופה ההמלצה שלי) לנים בה לפחות לילה אחד כדי לחוות את חווית הריוקאנים (בית מלון יפני מסורתי) ואת הטבע שיש בה. למבקרים יותר מיום בהאקונה קיימת אפשרות לרכוש HAKONE FREE PASS שתקף ליומיים או לשלושה (עפ”י בחירה) ומאפשר נסיעה חופשית בכל אמצעי התחבורה (רכבת , רכבל אוטובוס באזור האקונה). ישנם שני סוגים של PASS הראשון כולל את הנסיעה מתחנת שינג’וקו בטוקיו ועלותו 5140 יין ליומיים ו-5640 לשלושה ימים. השני, מכסה את הנסיעות מ-ODAWARA עצמה שעלותו 4000 יין ליומיים ו-4500 לשלושה ימים. את ה-PASS השני ניתן לרכוש בתחנת ODAWARA. ה-PASS מאוד משתלם למי שיעשה את המסלול המעגלי. למי שאינו חפץ לעשות זאת, בין אם מטעמים של חוסר עניין בכל האטרקציות ובין אם משיקולי מזג אוויר, שבהחלט יכול להעיב על חווית המסלול המעגלי יכול שלא לרכוש את ה-PASS ולשלם נקודתית עבור הנסיעות שעושה באזור.

מ- HAKONE YUMOTO, נפרסת רשת התחבורה שמאפשרת למטייל לחוות את האזור כולו. לכן, צריך להסתכל על האקונה כאזור נרחב של אופציות למטייל ולא בראייה של עיר מסויימת או יישוב מוגדר אחד.

מי שרוצה להעמיק באפשרויות התחבורה מומלץ להיכנס לאתר JAPAN GUIDE בלינק המצורף.

@ זכויות יוצרים- תמונות הריוקאן ובית הקפה נלקחו מהאתרים עצמם.