תתארו לכם עולם יפה

עמק קיסו הוא האזור שבעיני היה הקסום והנפלא ביותר בטיול שלי ליפן. אני יודעת שזו פתיחה מחייבת לפוסט, אבל אני עומדת מאחורי האמירה הזו במאה אחוז. בעמק קיסו עוברת דרך ה-Nakasendo שמשמעה “דרך ההרים הפנימית”.

זהו למעשה ציר תנועה שחיבר בימים עברו, בין שתי ערי הבירה של יפן- טוקיו (או בשמה הקודם אדו) וקיוטו. לאורכה של הנקאסנדו (532 ק”מ) פזורות 69 עיירות דואר עתיקות, שהולכי הרגל שהו בהן לצורך לינה והחלפת כוחות.  הטיול בעמק קיסו הוא בקטע דרך העובר בין מגומה (Magome) וטצומגו (Tsumago) שתי עיירות דואר שמורות להפליא במסלול שרובו ככולו מלא בטבע פיזי ואנושי. טיול בעמק קיסו הוא מפגש עם יפן המסורתית.

משום מה ביום בו עשיתי את המסלול ליווה אותי שיר אחד שהלך והתנגן בראשי הלוך ונגן. לא, זו לא היתה מנגינה יפנית מקומית למרות שיופיו של המקום על נופיו, העיירות הציוריות, היערות, מפלי המים ממש דרשו זאת ממני. לא, מילות השיר שליוו אותי לאורך המסלול היו מילות השיר של שלמה ארצי- “תתארו לכם עולם יפה”. אם שלמה ארצי היה מהלך בדרך לא בטוח שהיה כותב “תתארו לכם” משום שמי שהולך בדרך בת שמונת הקילומטרים לערך מהעיירה Magome בואכה Tsumago, לא ממש צריך להתאמץ לתאר לעצמו עולם יפה.  ההולך בדרך הוא חלק בלתי נפרד מהעולם היפה הזה, הוא מהלך בשביליו, נושם את האוויר והאווירה שמסביב והופך ל”אחד עם הדרך”. רבות כתבתי בפוסטים קודמים על החשיבות המיוחסת במזרח ל”הליכה בדרך”. הליכה שגורמת לך לא “לכבוש” את שביליה של הדרך אליה להפוך לחלק ממנה.

תתארו לכם קצת אושר

על מנת להגיע למגומה מגיעים תחילה ל-Nakatsugawa אף היא שימשה כעיירת דואר על הציר של הנקאסנדו. (על דרכי ההגעה ראו בסוף הפוסט). מרבית האנשים רואים בה תחנת מעבר בלבד בדרך ל-Magome הנתפסת כתחילת המסלול. אבל לדעתי היא מעניינת, יפה ונהדרת ומחייבת שיטוט של שעה קלה במרכזה העתיק של העיר (ניתן וחשוב להצטייד במידע ומפה באנגלית באמצעות לשכת התיירות הנמצאת בצמוד לתחנת הרכבת אליה תגיעו. במקום יש גם לוקרים בהם ניתן להשאיר את המזוודות. בשיטוט בעיר יש להתחשב בעובדה שהאוטובוס האחרון למגומה יוצא ב18:30). על מנת לא לבזבז זמן אנחנו לקחנו מונית מרחק דקות ספורות למרכז ההיסטורי של העיר.

המרכז מאוד נעים, בלי הרבה תיירים עד כי נדמה שהזמן עמד שם מלכת. המפה מאפשרת לגלות בתי משפחות שנשתמרו מתקופת אדו, מקדש ומוזיאון.

תוכלו להתרשם ממבנים עתיקים ביניהם חנות לממכר סאקה וחנויות לממכר ממתקים עשויי ערמונים הייחודיים לאיזור. אם אתם כבר שם אסור באיסור חמור לפסוח על חנות הממתקים kawakamiya שבה הממתקים נראים כמו תכשיטים עדינים הן בעיצוב והן בטעם.

אנחנו  טעמנו ממתק אפרסמון מיובש שהיה ממולא בקרם ערמונים (kaki no mi kinton) , תוכלו למצוא שם גם מוצ’י (מילוי של עוגת אורז) שעטוף בבלילה של פנקייק רך (mizube no wakaayu) וממתק עשוי ערמונים ובטטה (kuri kinton) ועוד ועוד..תאווה לעיניים ולחיך. תתארו לכם קצת אושר…אתם מתחילים להבין?

תתארו לכם עולם פשוט, חדר ללילה, בית בגשם

לפנות ערב הגענו למאגומה לריוקאן (בית מלון יפני מסורתי) נעים ומיוחד ששמו Tajimaya שממוקם ממש על הרחוב הראשי של העיירה. לא, זה לא היה ריוקאן מפונפן ויוקרתי אלא ריוקאן במבנה מסורתי פשוט. החדר היה קטן יחסית, אמבט הטבילה מחוץ לחדר וכך גם השירותים. אך כל אלו לא הפריעו להרגשה כי מדובר במקום מיוחד, עליז נקי ושמח. ארוחת הערב הטעימה להפליא הפגישה בין מטיילים מכל העולם- אוסטרלים, צרפתים שוודים. מצד אחד, ניתן היה לשמור על פרטיות ומצד שני מצאנו עצמנו משוחחים עם מטיילים מקצוות שונות של עולמנו הקטן והיפה שבאו כמונו לחוות את ההליכה בדרך.

בערב, התכנסנו כל המטיילים ולמדנו מפי בעל המלון ריקוד יפני שחיבר בין כל הלבבות  ולימד אותנו משהו על האנושי שבין כולנו ועל חיים בעולם פשוט בו רב המאחד מן המפריד. שמחים וטובי לב הקצנו לבוקרו של יום עם ארוחת בוקר שהיתה נפלאה. את המזוודות הפקדנו  במשרד התיירות הממוקם אף הוא על הדרך הראשית בעיירה מרחק מטרים בודדים מהריוקאן. המזוודות נשלחו לנקודת הסיום בטצומגו והמתינו לנו משעה מסויימת בצהרים במשרד התיירות  של טצומגו. פשוט ויעיל.

אנחנו החלטנו לעשות את הדרך ממגומה לטצומגו ולא בכיוון ההפוך, מכיוון שרב הדרך אותה עושים בשלוש שעות הליכה בערך, היא בירידה מה שמאוד מקל על ההליכה.

רק דבר אחד היה חסר לפני היציאה לדרך, קפה טוב שאותו מצאנו מרחק כמה מטרים מהמלון בבית קפה קטן ונחמד. בעל המקום, יליד האיזור בילה שנים מספר מחוץ ליפן, התרשם מהתרבות המערבית וחזר אל מולדתו עם ציוד מרשים להכנת קפה משובח. שמו של בית הקפה   hillbilly coffee company ואני מבטיחה לכם שאחרי “זריקת קפאין” משובחת שכזו תהיו מוכנים לצאת לדרך.

תתארו לכם באמצע יום יפה, שמיים עליכם, האהבה אתכם. כן, ככה זה קרה.

התחלנו ללכת בדרך הנקאסנדו, אני אנסה להעביר לכם את הנופים שקיבלו את פנינו. בתחילת הדרך חיכו לנו מספר נקודות תצפית מביניהם ניבטו הרים מיוערים שהשתרעו אל תוך האופק כאילו מישהו כיסה אותם בשמיכה של ירוק ממעל הביטו השמיים שהחלו להתבהר ולהכחיל.

 

ההליכה לא היתה קשה, מדי פעם נשמע פכפוך של פלג מים, מדי פעם נכנסנו לעבי היער ומדי פעם חלפנו על פני בתים שנראה היה שהגשם שירד בלילה רחץ אותם במיוחד עבור אלו העוברים בשביליהם. מדי פעם הציצו אלינו תושבי המקום.

אישה, שעול השנים חרוט על פניה ברכה אותנו לשלום ומילמלה לעצמה. מסביב הציצו אלינו הפרחים מלאי הצבע בגינה שלה ואלו שבגינות השכנים כמו מתחרים ביניהם מי היפה והצבעוני ביותר.

 

תתארו לכם את החיים זזים אחורה וקדימה, מה שחסר שוב מתמלא מה שהיה פתאום ישנו

חלק גדול מההליכה היה בתוך יערות שגזעיהם עטפו אותנו כמו מברכים אותנו לשלום. יש משהו שקט ומלא הוד בהליכה בכלל ובהליכה ביער בפרט. שומעים את קולות הנעליים במפגש שלהם עם העלים והענפים והכל שקט ורוחש בעת ובעונה אחת. זה זמן טוב לחשוב על החיים וכמו בשיר להזיז אותם קדימה ואחורה, להתלבט להתנסות, להשתנות ולהחליט.

אל הדרך תמיד צריך לצאת כשאנחנו ריקים מתוכן. כן! ממש ככה. בלי תוכניות, בלי הגדרות בלי ציפיות ולהרגיש כיצד החוסר מתמלא במשהו חדש. איך אתם נוכחים בתוך החוויה אבל כפי שלא הרגשתם מעולם.

בתוך היערות יש שקט מצד אחד וגם קולות של מפלים שוצפים מצד שני שניתן לסור אליהם ולהתמכר לשאונם. באמצע הדרך בביקתה קטנה המתין לנו קשיש יפני חביב, שפתח את ליבו וידו וחילק תה חינם להרוות את צמאונם וחוויותיהם של הולכי הרגל. מנוחה קלה וממשיכים.

בתחנות שונות בתוך היער הציבו פעמונים שהמטייל אמור לצלצל בהם על מנת להרחיק דובים (אין לי מושג אם זה אמיתי או אגדה יפנית שנועדה למקסם את החוויה אבל מי שאמר “לא דובים ולא יער” הבין שיער אמיתי לא יכול להתקיים ללא דובים.) אז התכבדנו וצלצלנו בפעמונים. מדי פעם מרחוק נשמע צלצול כזה ואחר של מטיילים אחרים על הדרך כמו מעין דרישת שלום רחוקה המשותפת לכולנו.

תתארו לכם פתאום עוד הזדמנות לחזור אל הנעורים

ככל שהתקרבנו לטצומגו הפך הנוף רך יותר והתמלא בבתים כפריים ובעצים עם פירות אפרסמון שביפן יש להם צורה של חרוט. שדות צהובים של אורז קיבלו את פנינו  עם קנים שעליהם התנודדו גרגירי האורז הלוך ושוב.

זו חוויה אמיתית, מעצימה יפה ומרהיבה ואין ספק שעם ההגעה לטצומגו הרגשנו טובים יותר, מלאי רוח נעורים ונדיבים יותר כלפי הטבע והאדם שקיבלו את פנינו באופן נאור ויפה כל כך.

מלאים בהתרגשות אך עם בטן שהתרוקנה במהלך המסע הזה חיפשנו מקום להשיב את נפשנו ואת כרסנו ומצאנו מסעדה, בסמוך לכביש הראשי של טצומגו, בשם Fujioto (שהיא גם בית מלון) שנחה לה בינות לגן יפני קטן שסבב אותה.

האווירה שם מאוד נעימה למרות שמספר האנשים שפוקד אותה לא מועט. כאן תם המסע. לקחנו את המזוודות ונסענו ל-Nagiso משם אפשר להגיע לכל מיני מקומות. אנחנו המשכנו למטצומוטו (אבל על כך בפוסט אחר). אני יודעת שיש אנשים שעושים את הדרך מטצומגו לנגיסו גם כן ברגל במקום לקחת אוטובוס וטוענים שהדרך יפה מאוד. אני לא עשיתי כן אבל מציגה כאן את האפשרות.

ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים

עמק קיסו עבורי הוא עולם יפה,  עולם פשוט מלא באושר, החיים זזים שם אחורה וקדימה, מה שחסר שוב מתמלא מה שהיה פתאום ישנו, זו הזדמנות להתחבר אל הטבע והאדם, לחזור אל הנעורים עם השתקפויות של עצב ושמחה, עם ריחות של עצים ועם הרבה שמש בכיסים.

אז איך מגיעים?

קודם כל כדי להגיע לעמק קיסו צריך להגיע לעיר נאגויה Nagoya. מטוקיו  בשינקנסן מדובר בדרך האורכת כשעה וארבעים ואם אתם מגיעים מקיוטו כשלושים דקות. מ-Nagoya יש לנסוע ל-Nakatsugawa דרך האורכת כחמישים דקות ועד שעה ורבע תלוי בסוג הרכבת. Nakatsugawa היא בעצם השער לאיזור קיסו. בצמוד לתחנת הרכבת של Nakatsugawa ממש בסמוך ללשכת התיירות המקומית יוצא אוטובוס ל-Magome אליה מגיעים כעבור 30 דקות נסיעה. על דרכי ההגעה ניתן ללמוד מאתר japan guide בקישור המצורף שימו לב שיש רובריקה מתחלפת שניתן לבחור בה את נקודת היציאה או מטוקיו, קיוטו, אוסקה וכו’. לציין כי, מי שמבקר באיזור טאקאימה ושיראקווה גו יכול להמשיך במסלול לכיוון Nagoya מרחק של שעתיים וחצי נסיעה (גם על ההגעה מטאקימה ראו בקישור לעיל). על איזור  טאקימה ניתן לקרוא כאן.

שימו לב!

ההגעה לעמק קיסו היא מה שאני מכנה “סטיית תקן” כי היא מחייבת לעיתים מאמץ והצבר של נסיעות. אבל מכיוון שמדובר באחד המסלולים שאני הכי אהבתי ביפן המאמץ במקרה הזה הוא משתלם ומעבר לכך.   (יש לקחת בחשבון זמני נסיעה ואוטובוס אחרון שלא תפספסו. האוטובוס האחרון מ-Nakatsugawa יוצא ב- 18:30 זמני האוטובוס נמצאים בקישור שצרפתי לעיל) . אני הגעתי לNakatsugawa  בשעה 16:00 לערך מה שהבטיח סיור קצר בעיר והמשך נסיעה למגומה. ההגעה בשעות הערב למגומה שהיא נקודת ההתחלה של המסלול הבטיחה ארוחת ערב, שינה טובה  ויצאהלמסלול בבוקר היום שלמחרת כשאנחנו רעננים.(בכל זאת מדובר בהליכה ממושכת).