יפן היא סיפור דרך

יפן עבורי היא סיפור דרך ואין כמו הדרך המשתפלת לצידי ההרים במחוז נארה כדי לספר את סיפורה. זו הדרך העתיקה ביותר בארץ בה השמש עולה ומאירה באור זהוב את ההולכים בה. מכל אחד מרגביה צץ ועולה סיפור על הרים, יערות ועצים בני מאות שנים ועל שדות חרושי תלמים. זהו שיר הלל לבתי כפר זעירים, לשדות אורז מוצפים שנוצצים בשמש ומבטיחים שפעה לאדם שטרח וזרע אותם ביד אומן.

“הדרך לצד ההרים”

“הדרך לצד ההרים” Yamanobe no michi סובבת, מקיפה ומגבילה אותם. כל כך הרבה פונקציות במילה אחת. זה כינוי של מסלול בן 12 קילומטרים הנמתח לאורך הדרך העתיקה ביותר ביפן שכונתה ה-Shinkaido. זהו מסע בתוך הזמן אך גם קצת מחוץ לגבולותיו. מה שנותר לנו, הולכי הדרך הוא לפסוע בשבילים שהותירו הקדמונים. חלקם ידועי שם כמו Sujin, הקיסר העשירי של יפן הקדומה, שקברו נמצא במקום. חלקם אנשים פשוטים, שטביעות רגליהם השפיעו גם הן על השביל. זהו מסלול המחבר בין מקדשים הפזורים לאורכו ובין ההולכים בדרך. חיבור בין עבר והווה, בין צעדיהם של אבות קדמונים ובין אלו התרים אחר דרכם. זהו מסע בתוך הכפרי, הפשוט, הישר אך גם המתעקל המזמן לנו מפגש עם גוונים ירוקי עד.

מהו המסע?

המסע, כך על פי משורר ההייקו היפני באשו, הוא האופן שבו ההולך בדרך חוזר על עקבותיהם של ההולכים בה לפניו. הוא אינו מעתיק במדויק את טביעותיהם ומותיר בה את רישומו שלו. כך נוצרת דרך חדשה. ( כתבה על ספר מסע ושיריו של באשו בתרגומו של יעקב רז כאן ). את מסענו שלנו, התחלנו מוקדם בבוקרו של יום שטוף שמש וכוונות טובות שהוביל אותנו מקיוטו, הכרך הגדול לתחנת Tenri מהלך שעת נסיעה. משם הגענו בנסיעה של עשר דקות במונית לעבר נקודת ההתחלה Isonokami Shrine. במקדש קיבלה את פנינו להקת תרנגולים. הם ברכו אותנו על המסע והעריכו את שעת הבוקר המוקדמת שבה הקצנו על מנת לעמוד במשימה. בסוף המסלול חיכה לנו באהבה מקדש Omiwa Shrine שנושא עמו מסורת עתיקת יומין ומוקדש להר Miwa המתנשא מעליו. הדרך כולה מרוצפת במקדשים חלקם גדולים יותר, אחרים פחות ובכולם שורה אווירת שלווה והרבה שקט. כזה שחסר לנו נורא. תחילתו של המסלול היא בינות ליערות חשוכים קמעה, אפלוליים.

אך אז באחת, נפתח הנוף והופך מישורי, חרוש תלמים תלמים, עם עצי פרי, שדות אורז ובתים זעירים הנטועים בהם. השקט נקטע על ידי אוושת הרוח בעלים ועל ידי ציוץ ציפורים. הרבה ציוצים. לא בטוויטר אתם יודעים, אלא כאלו ששומעים רק כשהטבע מאפשר לנו להיפגש איתו באמצע הדרך…

“קחי לך תפוחים ובצלים”

ההליכה מרובה, יש מכונות שתיה הפזורות בדרך. גם שירותים לא חסרים בנוף, כי למרות כל הפואטיקה שיש במסע, זהו צורך חשוב ולפעמים גם דחוף. יש גם סוכות מוצלות שניתן לנוח בהן קמעה ופינות קטנות לצד הדרך, שבהן מניחים החקלאים תושבי המקום, את פרי עמלם. את הפירות והירקות ניתן לקנות במעות בודדות. לצערנו, התוצרת שהיתה זמינה עבורנו בעונה זו של השנה היתה… נו טוב, תפוחים זעירי ממדים ובצלים שלא יכולנו לעשות בהם שימוש מועיל. בתי קפה זערורים ניתן למצוא בצד הדרך, מהם כאלו העונים ממש להגדרה של בית קפה. אחרים, עונים על ההגדרה של ארוח ביתי. ביקרנו בשניים כאלו.

האחד, ששמו ” Teku Teku” נמצא בחצר של בית קטן בניהולה של אישה חביבה’ ומציע בעיקר פרודוקטים מבוססי אפרסמון. כך הרווינו את צמאוננו במיץ אפרסמונים ואת רעבוננו בגלידת אפרסמונים. בחלקה השני של הדרך, הבחנו בבית קפה שהחליט שהוא מאמץ גינונים בריטיים דווקא ואת השם המחייב ” Brighton Tea Room” כשהוא מתהדר בתה משובח ובסקונס.

פרפרים, צבים ו..דחלילים

אה! כמעט שכחתי להזכיר את הפרפרים, הצבים ששחו במימיהם של אגמים קטנים הפזורים לאורכה ורוחבה של הדרך והדחלילים. כל כך הרבה דחלילים. ביניהם היו כאלו מודרנים שחוברו לטכנולוגיה המשמיעה קולות מרתיעים. האהובים עלי במיוחד היו מהזן המסורתי משהו. הם הרימו זרועות מקש אל על במטרה להפחיד את הפולשים לשדות. לי הם נראו כאילו נלקחו מעולם אחר, תמים כזה שלפעמים אני ממש מייחלת לשובו. בדרך עברנו ליד חממות עם גידולים שונים. בינות לשדות נחו מקדשים שלווים.

המסע לא היה קשה כי לא הצריך מיומנות חריגה אך הוא בהחלט נמתח על פני רב שעות היום. לאורכו ולרוחבו של המסלול, פגשנו אנשים מקומיים וכאלה שיצאו לדרך כמונו והתאהבו בהליכה בה. כולם, ברכו אותנו בברכת שלום. היה זה כאילו שמט מהם המסע את המיסוך הזה שמונע מאיתנו לתקשר האחד עם זולתו ולהתחבר לחוויה אנושית אחת.

“הדרך לצד ההרים” הגיעה לסופה בשעת ערב מוקדמת עם ההגעה למקדש Omiwa. משם בהליכה של 10 דקות הגענו לתחנת Miwa. הרכבת השיבה אותנו לכרך הסואן. אל המקום המוכר שבו אנשים מביטים במכשירי הטלפון הניידים במקום בפניהם של העוברים והשבים. הנחנו את מקל הנדודים אך הבטחנו לעצמנו כי המסע עדיין לא תם…

טיפים:

1. הדרך לא קשה אך מצריכה הליכה מרובה ויש להיערך עם ציוד מתאים (נעלי הליכה למשל).
2. את ההליכה אפשר לעשות בין שתי נקודות הקצה שצויינו בפוסט ולא משנה מאיפה מתחילים. לדעתי מעניין יותר ללכת במסלול שאותו אני מציעה. לאורך הדרך פזורים שלטים המקלים על ההתמצאות ( על פי השילוט יש ללכת לכיוון SAKURAI).
3. דרכי ההגעה מפורטות כאן
4. הכתבה על המשורר באשו נלקחה מעיתון “הארץ” ונכתבה על ידי דרור בורשטיין (“כל הזכויות שמורות”).
5. העיקר להנות מהדרך.