יום נינוח במצומוטו

מכירים את היום הזה בטיול שמגיע אחרי ימים של נסיעות ומאמץ. יום שפשוט יש רצון לנוח בו, להנות מהדברים הפשוטים, לאכול משהו קליל, לנשום?  הגענו למצומוטו בערבו של יום אחרי ביקור בעמק קיסו. מאמץ ההליכה ביום הקודם נתן את אותותיו ולמרות שהיינו מתוכננים לקום מוקדם בבוקר שלמחרת ולנסוע לשמורת קמיקוצ’י, החלטנו לוותר ולארגן לנו יום טיול נינוח במצומוטו שהתגלתה כיעד נעים, יפייפה, ומלא עניין.

טירה, רחובות ציוריים ואוכל טוב  – מה עוד צריך הבנאדם?

מצומוטו היא העיר השנייה בגודלה במחוז נגאנו ולמרות זאת היא עיר קלה לטיול, נעימה כל כך ויש בה כל מה שאפשר לבקש. טירה מהאגדות- יש. רחובות ציוריים עם בתים עתיקים מבהיקים מלובן-יש. אוכל טוב- יש. שוק פשפשים קטן עם מציאות ועתיקות- יש. אפילו מוזיאון אומנות עם תערוכה קבועה של האמנית היפנית Yayoi kusama ילידת העיר- יש. תוסיפו לזה ביקור בחוות הוואסבי הנמצאת בסביבה וקיבלתם יום מלא עניין, זורם, שעושה נעים בלב ובנשמה. כמו ארוחה טובה עם קצת וואסבי שמוסיף חרפרפות במידה הנכונה. אז מה עוד צריך הבנאדם?

ריוקאן אחד, כמו באר מים זכים להלך במדבר

כאמור, הגענו למצומוטו בערב, (טיפ קטן אבל משמעותי-אני משתדלת להגיע תמיד בערב ליעד חדש כדי לאפשר יום שלם של טיול למחרת). עכשיו מגיעה המלצה חמה ואפילו רותחת, כמעיין מבעבע, למלון מסורתי (ריוקאן) מדהים, משגע, איכותי ויפייפה בו לנו, ששמו Oiwakeya ryokan. הריוקאן היה בדיוק מה שאפשר היה לקוות, לצפות ולייחל לו אחרי יום הליכה ונסיעה ארוכה אותה חווינו. בערך כמו באר מים זכים בה פוגש הלך צמא במדבר.

האמת, שלא נתקלתי במלון בתיירים מערביים והוא היה מאוכלס במקומיים בלבד. אולי בשל העובדה כי אינו נמצא ממש במרכז העיר מצומוטו ויש להגיע אליו באוטובוס מרחק כעשרים דקות נסיעה. (מתחנת הרכבת של מצומוטו חוצים כביש לכיוון מבנה שמכיל את טרמינל האוטובוסים-excursion bus terminal משם יוצא האוטובוס לריוקאן). כשתגיעו לריוקאן תבינו שהגעתם לגן עדן בזעיר אנפין. יש אפשרות (שנוצלה כמובן) להזמין אונסן (אמבט טבילה) זוגי מפנק. הטבילה במים החמים, מבטלת באחת את תחושות העייפות והלאות ומאפשרת לתחושת נינוחות להשתלט עליך. אחרי הטבילה ציפתה לנו ארוחת ערב שאין לי מילה אחרת לתאר אותה חוץ ממדהימה (נראה לי שעוד אעשה שימוש חוזר בתואר הנוכחי במסגרת הפוסט המלבב הזה- ראו הוזהרתם). הארוחה, מסורתית אך עם טוויסטים מודרנים רבים, הכירה לנו טעמים, צורות, ריחות, מראות שלא ראינו קודם בחיים. זו חוויה שתוקפת את כל החושים ואחת הארוחות הכי טעימות שחווינו. האוכל הסתתר לא אחת בתוך קופסאות, צלחות, מכסים והיה בבחינת תגלית אומנותית וקולינרית. פשוט חוויה.

רצוי לציין, כי המלון “מצמיד” לכם איש צוות המלווה אתכם לאורך כל שהותכם במלון, מסביר, מגיש את ארוחת הערב ומפרט על כל מנה ואפילו מלווה אתכם מהמלון בעת עזיבתכם, לוודא שהכל בסדר. שירות כבר אמרתי?

בבוקר, אחרי שינה עמוקה וטובה שלא זכיתי לה מזמן (מאז שהילדים נולדו והבית הפך למעין שדה קרב לילי….) קיבלה את פנינו ארוחת בוקר מלאת כל טוב. בקיצור, עם כל האוכל שלא היה מבייש גם את קיסר יפן בכבודו ובעצמו (הנוכחי והקודם) ועם חיוך גדול התחלנו את היום.

קצת וואסבי חרפרף

כדי לפלפל את האווירה שמנו פעמנו לחוות הוואסבי, הנמצאת מרחק 30 דקות נסיעה ממצומוטו לאיזור Azumino (פרטים על הגעה בסוף הפוסט). מתחנת Hotaka אליה מגיעים ניתן להגיע לחוות הוואסבי במונית ( 5 דקות נסיעה), באופניים שמשכירים במקום (10 דקות נסיעה). אנחנו כמובן בחרנו באופציה הרגלית (30 דקות הליכה) שהתגלתה כאופציה מועדפת להכיר את הסביבה ולהנות ממנה.

הדרך לחוות הוואסבי, אותה עשינו באמצעות google maps רצופה בתים קטנים וחמודים, שכונות מגורים ושדות אורז או שדות חקלאיים אחרים, הרבה ירוק בעיניים ואנשים שפוגשים בדרך, חלקם הולכים בסך, חלקם עומלים על תנובת שדותיהם.

אני מאוד ממליצה לעשות את הדרך ברגל. בדרך נתקלנו גם במקדש שכונתי שליו Tokoji temple שהשרה עלינו בדיוק את האווירה הנכונה. זהו מקדש בודהיסטי, שבכניסה אליו סנדלים כתומים ענקיים. לפי האמונה המקומית תפילה קטנה לידם מגשימה חלומות. שווה לנסות לא?

חוות הוואסבי היא סיום נאות לכל הירוק הזה עם אלפי הצמחים המבצבצים מתוך בריכות הגידול מלאות המים.

נכון, חוות הווסאבי היא די תיירותית (חשוב לציין כי הכניסה לחווה היא חינם)- על שלל המאפיינים- אוטובוסים החונים בחניון הכניסה, חנויות לממכר ווסאבי ומאכלים שונים ביניהם גלידה ירוקה מבהיקה מ..וואסבי (טעים!) כמובן,התוקפים אותך מיד עם הכניסה למקום

 עדיין זה מקום נחמד ונעים לשוטט בו שעה קלה. מכל עבר, צצים להם שדות הוואסבי הירוקים כמו קוראים לך מעשה עשיו ליעקב “הלעיטני נא מן הירוק ירוק הזה”. אז מה זה בעצם וואסבי? הוואסבי הוא שורש דמוי חזרת ממנו מכינים ממרח ירוק חריף המוגש לצד מאכלים כמו סושי למשל. ההיסטוריה שלו עתיקה כמעט כמו יפן עצמה והוא מוכר כצמח מרפא וככזה שחשוב לשדך לצד דג נא על מנת למנוע הרעלת מזון. מוקסמים מהשדות הירוקים ועם אופציה להקים “מפלגת ירוקים” שבנו למצומוטו.

טירת מצומוטו- לבן בחלום שחור

מה שנחמד כל כך במצומוטו הוא קרבתן של האטרקציות זו לזו שאינו מחייב התנהלות ברכבות או אוטובוסים וממש מתאים ליום נוח שכזה. אי אפשר להזכיר את מצומוטו מבלי לציין באותה נשימה את הטירה המופלאה שלה על חמש קומותיה( שש מבפנים). הטירה (הנמצאת מרחק 15 דקות הליכה מתחנת מצומוטו) נבנתה ב-1593 ונחשבת הטירה העתיקה ביפן ואחד ה”יהלומים שבכתר”. למעשה היא אחת מ12 טירות הקיימות ביפן. אך בניגוד לאחרות מתהדרת במספר קומות מרשים וייחודי.

מי שיכנס לטירה יוכל לגלות את נופי העיר מצומוטו הנשקפים מחלונותיה, רק לציין כי הטיפוס מעלה הוא במדרגות מעט תלולות. הטירה מרהיבה בצבעיה המנוגדים של שחור ולבן. בלילה המראה שלה מרשים לא פחות כשהיא מוארת ומאירה עקב כך את סביבתה.  מי שיגיע באביב יוכל אף להתרשם מפריחת עצי הדובדבן בסמוך לטירה. (שעות הפתיחה הן מ-08:00-17:00 כששערי הטירה נסגרים למבקרים חדשים כחצי שעה לפני שעת הסגירה הרשמית. מחיר 620 יין). בחלקה הדרומי של הטירה (כמו גם בתחנת הרכבת של מצומוטו) מצוי משרד מידע לתיירים וניתן להצטייד במפות של האטרקציות של העיר.

מצומוטו העתיקה

מהטירה, מרחק דקות הליכה, נמצא האזור העתיק של מצומוטו, שם חיכו לנו רחובות ציוריים במיוחד רחובות Nakamachi  ו- Nawata. בכיכר הסמוכה לרחובות אלו, ציפתה לנו הפתעה בדמותו של שוק פשפשים קטן וחמוד עם מציאות וינטג’ רבות.

מזל שבעלי היקר היה בסביבה כדי לבלום את יצר הקניות שמתעורר אצלי ובעוצמה רבה כל פעם מחדש כשאני פוגשת בחפץ השייך למאה שעברה. היו שם כלים מאמייל, סכו”מים מרהיבים עם עיטורים יפנים ושלל חפצים עם “נשמה יתרה”. הבעל התהלך מאחורי תוך שהוא ממלמל בייאוש- “לא נראה לי שנשאר מקום במזוודה” ואילו אני היסיתי אותו, תוך שאני דוהרת לדוכן הבא.

בירור קצר עם המוכרים העלה שהשוק אינו פעיל כל יום אלא רק ביום ראשון בשבוע השני של כל חודש (מ-09:00-16:00) ולכן כולי תקווה שתגיעו ביום הנכון ובשעה הנכונה. בסמוך נמצא מקדש Yohashira shrine המשרה אוירת קדושה המתכתבת עם הרחובות העתיקים. באוירה זו, נכנסנו לרחוב Nawata שנקרא גם “רחוב הצפרדעים”.

הרחוב קיבל את כינויו בשל העובדה שהמילה “צפרדע” ביפנית זהה למילה “לשוב הביתה” (kaeru) וכך העוברים ברחוב ששבו הביתה מעמל היום העניקו לו את כינויו המקרקר. ברחוב תוכלו למצוא שלל צעצועים, פסלים, כלים וכל מה שניתן לחשוב עליו שנושא את תמונת החיה המקרקרת. אנחנו שבנו הביתה עם בובת  צפרדע המחקה את מי שמשוחח עמה (מנגנון מופלא שזכה להשתאות הקטנה בבית). אפשר להתענג גם על ממתקים יפניים המוסיפים מצידם רובד של מתיקות ושובבות למבקרים במקום. בתי הרחוב עתיקים ויפים ויש בו אווירה עליזה מאוד. ברחוב תוכלו למצוא גם מקדשון קטן המוקדש כולו ל..ניחשתם? צפרדעים.

מרוב קרקורים גם הבטן הפרטית החלה להשמיע קולות קרקור שהלכו והתרבו. אנחנו שהיינו עדיין בהשפעת ארוחת הערב והבוקר העמוסות, החלטנו להשתיק את הרעב עם סנדוויץ מושקע בבית קפה קטן וקסום הנמצא בקומה השנייה של… מספרה ונושא את השם המחייב “Salon as salon”  אם ובתה המפעילות בית קפה נקי, וחמוד.  אכלנו סנדוויץ מושקע עם סלט ליד. הכל טרי, מוכן ונקצץ באותו רגע תרגישו נוח לפרגן לעצמכם גם באחת או שתיים מן העוגות הטעימות שמציע המקום וללוות כל ביס בלגימה מקפה טוב ומהביל. (“אכול ושתה כי מחר דיאטה”) בית קפה עם אווירה סטודנטיאלית וחביבה. בדיוק מה שצריך ביום לא מחייב שכזה.

רחוב Nakamachi

Nakamachi הוא רחוב מרהיב ביופיו בשל בתים עתיקים הנושאים עליהם עיטורים גאומטרים בשחור ולבן (כמו הטירה של מצומוטו) ונקראים Kura. אלו היו בתי אחסון של רובע הסוחרים העתיק שהיה במקום בעיקר לסאקה, צורת הבנייה האופיינית להם נועדה להגן עליהם מפני שריפות שעשויות לכלות את הסחורה (במשרד התיירות המקומי ניתן להצטייד במפה עם כל האטרקציות והבתים שיש באזור כולל פירוט המסעדות ובתי הקפה.)

האיזור מלא במסעדות, חנויות פולקלור, אופנה ואומנות. הוא נמצא בסמוך לנהר מטובה החוצה את העיר. בשל קוצר זמן החלטנו לסיים בנקודה זו את טיולנו החביב ואפילו לא הספקנו לבקר בתערוכה של האומנית Yayoi kusama, שנולדה ב-1929 בעיר,נחשבת כאחת מגדולי אומני הפופ- ארט היפניים וידועה ביצירותיה המנוקדות שהמפורסמת בהם הדלעת המעטרת את האי נאושימה. על ביקור במוזיאון האמנות של מצומוטו, דרכי ההגעה והשעות ניתן לקרוא כאן.

מצומוטו, בסיס מצויין לטיולים בשמורת קמיקוצ’י והאלפים היפנים אך לא פחות חשוב פנינה בפני עצמה המעניקה אפשרות לפסוע בשבילים  שהותיר הזמן על מנת להתפעם מהם. עיר של יופי, לובן אך גם עיר שפועם בה לב צעיר, מודרני, עכשווי. שילוב מרתק בין השניים עם קצת חריפות של וואסבי- הופכת סתם יום של חול ליום של חג.

איך מגיעים למטצומוטו?

מצומוטו ממוקמת במחוז נגאנו בדרך כלל היא משמשת כבסיס גיחה לטיולים באזורים שציינתי בפוסט. מטיילים לא נוטים להקדיש לה את מלוא תשומת הלב, אלא לראותה כתחנת מעבר. אך מצומוטו יכולה להוות פרק זמן נינוח, הפסקה מרעננת קלה בין האטרקציות מסביבה. על ההגעה למצומוטו מאזורים שונים ביפן ניתן ללמוד מהקישור הבא ב- japan-guide.

איך מגיעים לחוות הוואסבי?

יש לקחת jr oito מתחנת הרכבת המרכזית של מצומוטו לתחנת hotaka (נסיעה של 30 דקות- עלותה מכוסה בjr-pass. למי שאינו בעל jr-pass עלות הנסיעה 320 יין לכיוון. פרטים נוספים על שעות הביקור בחווה ועל דרכי הגישה ניתן ללמוד מהקישור ב-japan-guide

זכויות יוצרים

מאתר Oiwakeya ryokan,

  other magazine

japantravel

,