בשנים האחרונות וביתר שאת בשנה האחרונה, ישראל תופסת כותרות בכלי התקשורת ובמדיה היפנית. נראה כי חלק מהכתבות ביפן העוסקות בישראל מעוניינות לפתור את חידת הצלחתה של המדינה הקטנה ולהסביר את הנס של הקמתה, שרידותה ופעילותה המוצלחת של ישראל בתחום הכלכלי. מהו הקוד הגנטי הישראלי ומהו הסוד של מדינה שנראה היה בתחילת הדרך כי סיכוייה להפוך למעצמה כלכלית בעלת השפעה אינם כה רבים, שואלים יפנים רבים את עצמם.

כתבה שפורסמה בפברואר 2020 באתר BIZTRIP המספק מידע לאנשי עסקים יפניים על מדינות העולם, ניסתה להגדיר את סוד העוצמה הישראלית. כוחה של ישראל, כך נטען נעוץ בתמהיל מיוחד של תכונות שהופך אותה ייחודית ומעניינת כשיזמות היא מילת המפתח. הכתבה אף טרחה לכתוב את המונח העברי “יוזמה” באותיות יפניות (ヨズマ) על מנת שכל איש עסקים יוכל להגות את מילת הקסם אך בעיקר על מנת להסביר לקוראים על תוכנית “יוזמה” של “רשות החדשנות” הישראלית שמעניקה מימון ממשלתי ותקציבים ליזמים ותעשיינים בהייטק ובתעשייה המסורתית.

8200 מודל למצוינות ישראלית

היזמות הישראלית הניכרת בחברות הסטארט אפ ובתוכן תחום אבטחת הסייבר, גבוהה לעין שיעור בהשוואה למדינות העולם ואפילו לארה”ב, כך נכתב. כדי לאפיין את ההצלחה הישראלית מצביעה המדיה היפנית על ההשקעה באוצר האנושי שיש בישראל כבר בשלבים מוקדמים וההכוונה של ילדים לתחומי תכנות, מחשוב ופיתוח כולל הכשרה בשפות זרות. אך לא רק אלו עומדים בבסיס ההצלחה הישראלית אלא גם היבטים של מנהיגות ושיתוף פעולה שהם חלק מהחינוך שמקבלים ילדי ישראל מגיל קטן. יחידה 8200 תופסת אף היא כותרות ביפן שם מנסים להסביר מהי אותה יחידת עילית, מיהם האנשים המרכיבים אותה וכיצד נמצא הצבא בקדמת הבמה הטכנולוגית כשיוצאי היחידה משתלבים אחר כך בעולם האזרחי ומצעידים את המדינה להישגים כבירים. לא רק הצבא מככב בכתבות ביפן תמצאו בכתבה גם פרטים על פרויקט התפלת המים בו הפכה ישראל חיסרון ליתרון כשהיא הופכת מי ים מלוחים למי שתייה.

אך כיצד עם נרדף, עם שהיה ללא מדינה חלק ניכר מההיסטוריה שלו מצליח להגיע להישגים הללו, שואלים ביפן כשהתשובה היא שדווקא אי הביטחון ההיסטורי והמתיחות עם העמים השכנים מוביל את האזרחים לתחושה ורצון לממש הזדמנויות. משהו כמו “אכול ושתה כי מחר נמות” שמסייע בדחיפת הצעירים להגיע למחוזות חדשים.

מסטארט-אפ ניישן לווקסיניישן ניישן

בתקופת הקורונה, כשהחל מבצע החיסונים בישראל, דיווחה העיתונות היפנית בהשתאות על התקדמות קצב החיסון המטאורי שהציב את המדינה הרחק במעלה המדד הסטטיסטי כמי שנחלצה מהקורונה בעוד שאר מדינות העולם וביניהם מדינות מובילות נותרו מאחור. שוב עלו השאלות איך וכיצד? התשובות שניתנו תלו את עוצמתה של ישראל במנהיגות וביעילות של המדינה מול מצבי חירום ומשבר. ד”ר אקארי איאמה (AKARI IIYAMA) חוקרת אסלאם מאוניברסיטת טוקיו פרסמה מאמר ב-FNN (חברת תקשורת מסחרית המאגדת תחתיה מספר חברות תקשורת), שבו סקרה את מבצע החיסונים הפנומנלי, את התגייסות ראש ממשלת ישראל להוביל את המבצע ואת המנגנונים בישראל שהפכו אותה שוב למובילה גם בעת משבר עולמי. בכתבה צוינה התגובה הישראלית המהירה למשבר שמה שסייע בכך על פי הכותבת, היא העובדה שישראל נמצאת באופן תדיר תחת איומי מלחמה ויש בה יכולת התארגנות ותחושת סולידריות חזקה.

המסקנה המופיעה בכתבה היא שדיגיטציה של מידע, שיתוף פעולה וסולידריות בקנה מידה לאומי המתעלה מעל סכסוכים פוליטיים הם אלו שממקמים את ישראל בחזית המאבק בקורונה. (לעיתים מעניין לקרוא כיצד ישראל מוצגת בעיניים של מדינה אחרת.. ואנחנו אפילו לא ידענו שאנחנו כאלה…). מקורות עיתונאיים נוספים ציינו כי בעוד שישראל הגיעה לחסינות עדר יפן מדשדשת נכון ליוני 2021 עם 11% מתחסנים במנה שנייה בלבד.

להשיג מטרה ולאו דווקא לשמור על הכללים

ד”ר מיקה לוי- יממורי, ראשת היחידה ללימודי השפה היפנית באוניברסיטת תל אביב שחיה שנים רבות בישראל, ניסתה מצידה לשקף ליפנים את מציאות החיים בישראל בתקופת הקורונה ולהציג תמונה קצת יותר מאוזנת. בכתבה באתר PRESIDENT ONLINE, מגזין אינטרנטי המופץ לחצי מיליון אנשי עסקים ומנהלים יפניים, היא תיארה את החוויה האישית המוצלחת שלה בכל הנוגע לקבלת החיסון כשהכותרת “הכול נעשה בחמש דקות” שבחרה להעניק לכתבה מעידה על החוויה כולה. אולם לצד זאת הוסיפה כי לא הסולידריות היא המניע מאחורי ההצלחה הישראלית. ישראל היא מדינה בעלת קולות רבים פוליטיים, דתיים, לאומיים המתנגשים זה בזה ולא אחת גורמים למתיחויות ולא רק בענייני הקורונה. מה שמגדיר את הישראליות לטענתה, הוא הרצון להשיג את המטרה ולאו דווקא לשמור על הכללים (כפי שנהוג בתרבות היפנית) גם אם זה בשמונים אחוז ולא במאה אחוז. זה המנגנון, זה הכוח המניע.

מה השתנה?

ואחרי כל אלו נשאלת השאלה מדוע מושכת ישראל תשומת לב רבה ביפן, מה השתנה? אין ספק כי התעצמותה הכלכלית של ישראל והפיכתה לגורם משפיע באזור ובכלל ממקדת תשומת לב והתעניינות בקרב מדינות רבות ובתוכן יפן שאינה יוצאת דופן. בשנים האחרונות יותר ויותר חברות יפניות מגלות עניין בשיתוף פעולה עם ישראל והדבר ניכר אף בביקורים של ראשי הממשלה היפנית בארץ ובהסכמי מחקר ופיתוח שנחתמו בין המדינות. היסטורית, יפן אומנם הביעה תמיכה בהצהרת בלפור והייתה הראשונה באסיה להכיר במדינת ישראל ב-1952 עת קיבלה עצמאותה מארצות הברית. עדיין, הידוק הקשרים המסחריים עם ישראל בעשורים האחרונים מגיע אחרי שנים של קשר שאופיין בקרירות והצמדות לתנאי החרם הכלכלי שהשיתו מדינות ערב על שת”פ עם ישראל.

ישראל של נחושת ושל אור

לדעתי, יש ממד נוסף בהתעניינות בישראל והוא תהליך העובר בשנים האחרונות על יפן, שהגדירה את מדיניות החוץ שלה כ”פציפיזם פרו- אקטיבי”. יפן, שהקפידה עד עתה לא להתערב באופן פעיל בסכסוכים בינלאומיים, משנה את פניה. המשמעות של צעדים אלו, מעבר להשתתפותה של יפן ביישוב סכסוכים היא ביטול האיסור שהיה עד עתה על רכישת נשק התקפי ותהליך התחמשות והרחבה מסיבית של הצבא היפני. מדינת ישראל, אם כן מהווה סוג של מודל למדינה שמצד אחד נשענת על סיוע ומטרייה אמריקאית (בדומה ליפן) אך מאידך מפתחת יכולות צבאיות מרשימות באופן עצמאי. היפנים מגלים עניין לא רק בטכנולוגיות הישראליות בתחומי פארמה, סייבר, שימוש במים, אנרגיה וחלל אלא גם בטכנולוגיה של “כיפת ברזל” ומטוסים ללא טייס בפיתוח ישראלי.

נראה שיפן שדגלה עד עתה בפציפיזם והסתמכה באופן בלעדי על סיוע אמריקאי שיחלץ אותה בעת איום צבאי, אינה מעוניינת להישאר תלויה לגמרי בגורם חיצוני ורואה בישראל סמל לעוצמה כלכלית הכרוכה יחד עם עוצמה צבאית, מודל שהיא עצמה מעוניינת לאמץ.