למה דווקא פושימי אינארי?

כל כך הרבה מקדשים יש בקיוטו, העיר. מספרם מגיע לכמה אלפים, ממש “כחול אשר על שפת הים”. אז למה תפס דווקא מקדש פושימי אינארי – המקדש הנמצא בפרבריה הדרומיים של קיוטו – מרכזיות רבה כל כך ? מדוע הוא מהווה נקודת משיכה ועניין לאנשים כה רבים ?

מקדש פושימי אינארי

אין ספק שפושימי אינארי הוא אחד ממקדשי השינטו היפים שראיתי. כמו מקדשי השינטו הוא צבוע בצבעי לבן ואדום ארגמני ומקבל את המבקרים בו בצבעיו הבוהקים ובחזותו המרשימה. מקדש פושימי אינארי הוא גם החשוב מבין אלפי המקדשים הסוגדים לאל אינארי, האחראי על הפריון והשפע החקלאי. על האורז, התה והסאקה שעבור היפנים מהווים שילוש קדוש של ממש. השועלים המסמלים את שליחיו מעטרים את הכניסה למקדש ומחזיקים בפיהם את המפתחות לשפע ולהצלחה. המקדש חשוב גם בשל היותו אחד המקדשים העתיקים שקדמו אף לכינונה של קיוטו כעיר בירתה של הקיסרות היפנית אי שם בשנת 794 לספירה עת קיוטו כונתה היאן-קיו, בירת השלום והשלווה.

סיפורו של שער

מקדש פושימי אינארי הוא כל אשר מניתי ועוד אך לא זה סוד קסמו. מה שמייחד את המקדש על פני אלפי האחרים, הוא שורה ארוכה וכמעט אינסופית של שערים אדומים ובוהקים הנפרסים מהבניין המרכזי של המקדש, חלקם בשורות מקבילות, החוצות זו את זו ולעיתים משיקות זו לזו נפרסות ועולות במעלה יער בתוך ההר המקודש אינארי (שגובהו 233 מטרים).

ההליכה בשבילים בתווך שבין השערים היא האחראית לייחודו של המקדש ויש בה הילה של שינוי שרק ההלך היוצא למסע יוכל לחוש.  מבנהו של השער, המכונה torii, שמשמעותו ביפנית “מקום מושב הציפורים”, הוא המחולל של הטרנספורמציה. השער המסמל את המעבר מחול לקודש,  נמצא בכניסה לכל מקדשי השינטו.  אחד מהשערים המרשימים שצריך לציין בהקשר זה, הוא השער הנמצא באי מיאג’ימה ונראה כנטוע בתוך המים.  הגאות והשפל מאפשרים לו להתקרב ולהתרחק מאיתנו כשהוא מותיר את המתבונן בו בשעות השונות של היום מהרהר ברגעי השפל והגאות שבחייו.  בפושימי אינארי אין רק שער בודד. ריבוא השערים על אלפיהם מייצר את סימני הדרכים. השערים מעמידים את ההולך בסוג של תווך, בנקודה של “בין לבין” בה ניתן להבחין בכל הדרכים גם יחד. השער מאפשר לנו מבט על המפה המעצבת את חיינו על כל תוואי הדרכים בהן בחרנו. אנחנו, העומדים בפתחו, משקיפים עליהן מהצד ללא מחוייבות לדרך כזו או אחרת.  זה מה שמאפשר השער – לא להחליט. להיות במרחב של עמימות, מרחב של ריבוי אפשרויות. השער מאפשר לנו את חירות הבחירה.

תצפית Yotsusuji

הגענו לפושימי אינארי בשעות בין הדמדומים, הבניין המרכזי של המקדש, הנמצא בבסיס ההר, קיבל את פנינו עם עשרות האנשים שהגיעו לפקוד אותו. הטיפוס לנקודת התצפית המכונה Yotsusuji אורך כשעה אולי קצת יותר. ככל שעלינו והמשכנו ללכת בדרך השערים, התמעטו האנשים והפכו למספר בודד. שוב הרגשנו את פעימות הלב, את המחשבות, את היותנו אנו בתוך השער המציג בפנינו את המנעד הרחב של האפשרויות, את כלל ההזדמנויות העומדות בחיינו.

השער הוא מוטיב מרכזי בפילוסופיה ובתאולוגיה היפנית ומייצג את התפיסה כי העמידה על הסף בכל שער שייקרא בחיינו תעניק לנו אפשרות לאתר את ההזדמנויות הנקרות בדרכנו ולקיים בחירה ביניהן.  הבימאי היפני הנודע, אקירה קורוסאווה, עשה בשנות החמישים את סרטו “ראשומון”, סרט שלם המתרחש בשער הכניסה לעיר קיוטו. ביום גשום נקרים לשער זה, שלושה עוברי אורח שדנים בסיפור רצח ואונס המטריד את תושבי העיר. הסיפור מוצג מכמה זוויות כשכל אחת מעידה על אשם אחר. מהי האמת? שואל אחד מעוברי האורח. הבימאי מותיר את הסרט בלתי מפוענח, עם הרבה שאלות אך גם עם ציפייה לעתיד ומעניק עוצמה לשער שאליו מתנקזות כל האמיתות, כלל הגרסאות. השער הוא מקום המשפט, כי מאפשר להביט בסיפור אחד מכמב זוויות אך גם מקומה של התקווה ואמונה ברוחו של האדם לממש את הבחירה בטוב. לא בכדי התיישבו בשער שופטים, נביאים ו”מוכיחים בשער”.  “מרדכי היהודי” כך מספרת המגילה, קבע את מקום מושבו בשער העיר. זה מה שאיפשר לו לחשוף את המזימה לרצוח את המלך ולשנות את גורל עמו. השער הוא המקום בו הפור יכול להתהפך.

“פתח לנו שער כי פנה יום”

אנחנו ממשיכים ללכת במה שנראה כנתיב מקודש, רצוף אבנים ואינסופי של שערים כשצבעם האדום מעצים את התחושות, מחדד את המחשבות. המחשבות, נושאות אותי עימן מקיוטו לירושלים של ילדותי. אל השערים שהכרתי ועיצבו את חיי ובעיקר לשער שבין ראש השנה ויום כיפור. התקופה ש”בין לבין”, “בין כסה לעשור”. דווקא כאן, מרחק אלפי מילין מכל מה שנראה לי מוכר, אני מצליחה להבין את חמישים השערים הנוכחים בתפילת יום הכיפורים ואת הבקשה הנזכרת בפיוט “פתח לנו שער”, בקשה להפוך את השנה החדשה למנעד של הזדמנויות. לא רק נתיב אחד אלא ריבוי, לזכות באפשרות לשינוי.  “שערי אורה”, “שערי אהבה ואחווה” “שערי הוד והדר”, “שערי טל ומטר לברכה” “שערי לב טוב”, “שערי רחמים”.

ערב יורד על קיוטו, מנקודת התצפית, נראית השמש השוקעת כשהיא צובעת את המקדש, ההר והשערים שעליו באור יקרות, המראה של העיר קיוטו מרהיב ובנייניה נדמים כמו יהלומים המנצנצים במרחק. עוד מעט תשקע השמש כליל וחשכה תרד על פושימי אינארי. “פתח לנו שער כי פנה יום”, כך מבקשים המתפללים בתפילת נעילה, עם שקיעת השמש, טרם ייסגר השער.

בדרכנו למטה מלווה אותנו החשיכה. מישהו הדליק אורות בתוך עמודי השערים והם שוחקים להולך בהם ומטילים עליו את צלליהם שימשיכו ללוות אותו בדרכו הלאה, הלאה. כשאנו מגיעים למטה, אנו נפגשים ברוכלים שסוגרים אט אט את דוכני המתיקות שלהם ואני נזכרת בעוגת הדבש עם התה, שממתינה לי תמיד עם סיום צום “יום הכיפורים” וממתיקה את כל ההחלטות וכל הנתיבים בהם אבחר ללכת. הפוסט הזה נכתב על סיפה של שנה חדשה בה אני מאחלת לכם להרבות בשערים כמו יצחק אבינו שעליו נאמר “ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה’ “. (בראשית כ”ו).  מי ייתן וייפתחו עבורנו “שערי מחילה” “שערי נחמה”, “שערי רצון”, “שערי שלום” ו”שערי תפילה”.

אז איך מגיעים לפושימי אינארי ?

 אני ממליצה לתכנן מסלול שיכלול הגעה לפושימי אינארי בשעות שבין האור ורדת החשיכה, שעות בין הערביים, על מנת לחוות את מהותם של השערים תוך כדי השינוי שעובר היום מאור לחשיכה.  ניתן לשלב את פושימי אינארי בחלקו השני של היום לאחר שעשיתם את חלקו הראשון במסלול בקיוטו או לחילופין חצי יום בנארה (המלצה למסלול ראו בקישור המצורף) אם אתם מגיעים מתחנת הרכבת המרכזית של קיוטו מדובר בנסיעה של 5 דקות. אם משלבים את המקום בחזרה מביקור של חצי יום בנארה, פשוט לוקחים את הרכבת מנארה לקיוטו והתחנה של פושימי אינארי היא אחת התחנות בקו זה, מה שהופך את הביקור ללא מסובך. דרכי ההגעה מפורטות בקישור ל-japan guide המצורף.